Stickynotes (1)

יום קר, הרוח נושבת, גשם,
ג'יפ עובר, משפריץ, זיק דק של מים לצדדים,
רעם נשמע והגשם מתחזק, עצי הברושים
נוטים בכיוון הרוח הנושבת בם.

אדם במעיל שחור ארוך בעל צווארון ארוך
ומגפיים, פוסע בכביש הבוצי ומתקרב, עוד ג'יפ עובר
ומתיז עליו שפריץ דק של מים מהמדרכה הרטובה.
הוא ממשיך ללכת ומוציא ממקטורנו השחור
אקדח, טוען אותו במחסנית שהוציא מהכיס הנגדי
ומחזיר לכיסו. הוא ממשיך ללכת ברחוב הקר והקודר,
גשם ושוב רעם, הוא הולך ופונה לרחוב החוצה,
ימינה, הוא ממשיך ללכת. הוא עוצר, ממתין
רגע, נכנס לחצר, מסדר את מקטורנו ונוקש קלות
על הדלת, היא נפתחת, ובפתחה עומדת אישה
יפה, במעיל אדום פלסטי. הוא נכנס, הוא מוריד
את מעילו, מוציא ממנו את האקדח, נוצר אותו
ושם בחגורו. הוא נכנס לסלון ומתיישב על הכסא,
שירה הביאה לו מרק מהביל, הוא אוחז את הספל
בידו, האש שבאח דועכת לאיטה ושירה מוסיפה
עוד כמה עצים. הוא שתק.


Stickynotes (2)

היא הסתכלה אליו בארשת פנים תמימה שלא אומרת כלום.
הוא נאנח והניח את הספל על השולחן.
היא התיישבה על הספה, נשענת לאחור, כשגופה הנאה מפגין את
נוכחותו. באדישות מרבית, הוא ניתר מכורסתו לספה, ונשען לאחור.
היא חייכה, הוא גם.
הוא הושיט את ידו ולטף את ידה באיטיות.
"איך המרק אדוני?"
"בסדר גמור, גברתי," אמר ונשק לה על מצחה, היא שוב חייכה.
"רם יושב בבית אהובתו, שותה מרק חם וטעים, ופשוט נהנה מחברתה
של אישה נחמדה, קוראים לה שירה," היא חייכה.
הוא לטף את ידה עד לכתפה ונשק על צווארה, היא הניחה את ידה על
ירכו והחלה פותחת את כפתורי מכנסיו. הוא פתח את מעילה והחל
לפתוח את כפתורי חולצתה, תוך נשיקות עדינות על שפתייה.