כשסימן בידו "בואי"
התעכבתי כאילו יש זמן
קצת רציתי קצת לא רציתי
אך הוא היה עיקש ונאמן

הוא הצביע על שער ביתו
וסימן לי לבוא אחריו
נתתי לו יד והלכתי
בקצה השביל את ידי הוא עזב

החצר הסבוכה של ביתו
העלימה אותו תוך שניה
בתוך סבך של עצים התהלכתי
אין רחש צעדים. דומיה

כשקראתי בקול - ענה לי
וקולו נשמע מכל צד
"בואי אחרי" הוא אמר לי
לא ידעתי לאן לי אבד

החצר כמו איננה נגמרת
כל פינה בה דומה ושונה
וביתו חמקמק, מסתתר
בין ברושים ועצי תאנה

נדמה כי נואש כבר ממני
לקולי לא עונה, מחריש
עוד אני בחצר מגששת
לא מוצאת את הדרך לאיש

מי יראה ומי יובילני
אל הדרך החוצה מכאן
כי בלי איש וגם בלי חירותי
מתהלכת לבד כאן בגן

וחושך ירד כבר, לילה
כולם בביתם סוככים
רק אני עם תקוות-יאושי פה
נרדמתי לי בין השיחים

6.3.2003