יש לך ילדה קטנה
והיא בוכה בתוך הבטן,
אתה רצית להפסיק את זה
אך לא ידעת איך.
מה שעשו לך-
זו רק התוצאה של הנסיבות,
אתה רואה שמשהו טוב קורה
אך שוב אתה הולך.

בריחה כל כך נוחה
כשיש לך סיכוי קטן לאושר,
מה דוקר בך? ומי אתה
שתיפתח לכל?
שנים של הסתגרות
בתוך גופך, כמו שבנית
חי בתוך בועה-
חייל בתוך ארמון עשוי מחול.

וזה כמו מגע של תער
אתה נשאר עם הכאב,
בחוץ בולטות הצלקות
אבל הכל מתחיל בלב.
הרגישות אל החיים
היא לא מרפה, תמיד נשארת
וכשאתה נפתח לרגשות
הנפש שוב נשברת.

אתה חייל עשוי מפלסטיק
במשחק שלא נגמר,
והחיים שלך כמו פאזל
מטייל בין החורים.
מתפלל שיום אחד
תוכל לגרום לעצמך,
לפתוח את לבך
ולאפשר כניסה לאחרים.

בתוך העיר שבלבך
כל כביש נראה כחד-סטרי,
וזה קשה להיכנס לשם
מבלי להתנגש...
וזה אולי ייקח שנים
אבל אתה עוד מקווה,
שעוד תמצא את האחד
שלא מעז להתייאש.

וזה כמו מגע של תער
אתה נשאר עם הכאב,
בחוץ בולטות הצלקות
אבל הכל מתחיל בלב.
הרגישות אל החיים
היא לא מרפה, תמיד נשארת
וכשאתה נפתח לרגשות
הנפש שוב נשברת.