"אתי!!!! אתי תתעוררי!"
'אה?' לא הבנתי מה רוצים ממני. למה מישהו קורא בשם שלי? לאט
אני פותחת את העיניים. בהתחלה אני רואה רק משהו חום ומגעיל. זה
משהו פרוותי. ויש לו עין. היא מסתכלת ישר עלי.
יד תופסת לי בכתף ומסובבת אותי. אני צורחת. הוא צוחק.
אני שוכבת על הגב, בדירה של חבר שלי. הוא לא באמת חבר שלי. לא
יצאנו לדייט אף פעם. אני גם לא מכירה אותו כל כך. אני רק יודעת
שקוראים לו אוז והוא שם כשאני צריכה אותו.
לאט אוז עוזר לי לקום. סנטימטר אחרי סנטימטר מהשטיח המלוכלך
שלו. נראה לי שהוא פעם היה שטיח אדום בוהק או משהו כזה עכשיו
זה חום מגעיל, דהוי, עם חורים של סיגריות ועוד כמה דברים.
ואני מדדה לכיוון השירותים, ושופכת במקרה בקבוק בירה. בירה
נשפכת על הרצפה לכיוון המטבח, אבל לא לי, ולא לאוז אכפת. שנינו
מסתכלים על הזרם החום-צהוב של הבירה. אם הבירה הייתה טרייה אז
אולי היה מתלווה לזה גם קצף. אבל היא כנראה שוכבת שם כבר כמה
שבועות טובים, אנחנו מסתכלים אחד על השני. אני ממשיכה ללכת.
אני יושבת על השירותים, מסתכלת סביבי. הראש שלי זז קדימה
ואחורה. או שאני מדמיינת. יש עוד בחורה בחדר. אולי זה שירותים
ציבוריים. אולי זה המראה. כמה זמן לא התקלחתי? שבוע וחצי בערך.
אני צריכה לפחות להחליף תחתונים. הם היו פעם ורודות עם פרחים.
עכשיו הם יותר כמו שחורות עם כתמים.  אני גם חושבת שאני
מסריחה. לא פלא. להיות במקום כזה? והבית שלי לא יותר טוב. לא
שאני לא שומרת עליו, פשוט קשה לשמור על סמטה נקייה. מאנשים או
לכלוך. נראה לי שכל החרא של העולם מתאסף בסמטה שלי. אולי זה
מרכז החרא העולמי. וזאת הסמטה שלי. מה זה אומר עלי?
אני מורידה את החולצה, באה להוריד את החזייה אבלי היא לא שם.
לא אכפת לי. מורידה את הגרביים ונכנסת למקלחת. הברז בקושי
נפתח. קריק, קריק. צמרמורת. מים חומים יוצאים.
נמאס לי מכל החום!
חום זה בכלל לא צבע. הוא וואנבי אדום. או וואנבי שחור. או איזה
יצור מוזר שניסה להיות שניהם באותו הזמן כי הוא לא יכול להחליט
מה הוא אוהב יותר ולכן הוא יצא חום בסוף. שונאת אותו. וגם קצת
מרחמת עליו.
אני יוצאת מהמקלחת. לא טורחת להתלבש בבגדים המלוכלכים שלי.
מייבשת את השער עם המגבת היחידה שיש לאוז בבית. היא לא חומה,
היא דווקא ירוקה בוהקת. אני אוהבת את זה. נראה לי שהוא לקח את
זה מהסופר או משהו. לא איכפת לי.
'אני רעבה' אני אומרת לאוז
'להכין לך משהו?' הוא שואל בחיוך זדוני. החזרתי לו את החיוך
ועניתי 'כן, למה לא?'
הוא ישר התיישב על הרצפה מתחיל לחמם את החומר.
אני יושבת לידו, ערומה, צופה בו במלאכתו. הוא מעיף מבט מהיר על
גופי וחוזר לעבודת האומנות. הוא מזריק לעצמו. הוא מזריק לי.
אני צוללת. הוא מרחף