היא היתה בת 46. עדיין צעירה לדעת הרופאים. אך מזה מספר חודשים
החלה להרגיש שגופה בוגד בה. השינה חמקה ממנה בלילות והתגנבה
אליה בימים. גופה להט מחום בימות הקיץ אפילו כשהמזגן עבד וזיעה
קרה שטפה אותה אפילו בימי החורף. המחזור שלה שהיה סדיר החל
להיות אורח מזדמן. לפעמים בא בהפתעה ולפעמים בושש לבוא. מצבי
רוח קשים החלו לפקוד אותה. האם היא בגיל המעבר? תהתה. הרופאים
אמרו לה שזה עוד מוקדם מדי לכך והכל נדמה לה.יש לפניה עוד שנים
ארוכות של פוריות. רופא אחד אפילו הציע לה להביא ילד נוסף
לעולם.
יום אחד, כשהיתה עמוק בתוך היאוש, הלכה למספרה. המטרה היתה
לטפח את עצמה ולהרגיש טוב יותר. בשיחה שקשרה עם הספרית, שהיתה
מבוגרת ממנה בעשר שנים, התברר לה שגם היא סבלה לא מזמן
מהתופעות האלה ושיש להן טיפול. אלו תופעות של גיל המעבר.
היא חזרה לרופאים והפעם התעקשה שהיא דורשת בדיקות הורמונליות.
התוצאות אמתו את תחושותיה. היא בדרך לגיל המעבר.
מצד אחד שמחה שזה לא רק נדמה לה. מצד שני הצטערה על השינוי
שקורה בחייה מוקדם מדי. אבל כך זה תמיד בחיים: שמחה ועצב
משמשים בערבוביה בכל האירועים המשמעותיים. אז החלה לחשוב על
המשמעות הפילוסופית של העניין: מעבר לאן? לעולם שכולו טוב או
לקץ כל הדברים?