אתה יושב מולי ואומר שאני לא יכולה לברוח, שזה לא בריא. אני
מסתכלת עלייך, קצת מרחמת שאתה תקוע במסגרת שלך. זה לא שאני כזו
פרועה ורצה ממקום למקום, אתה פשוט מקובע מדי. ואז אתה צועק
ומאשים:
"את לא יכולה להסתדר לבד! את רק ילדה!"
וכל מה שאני רוצה זה לתפוס אוטובוס למקום הכי רחוק מפה.
אם היית מבין שאני רק רוצה לנוח קצת. אני עייפה מלבכות. זה
זמני, אני תמיד חוזרת בסוף. אל תשכח שגם אתה היית כזה פעם וזו
לא אשמתי שהשתפנת. ואז אתה מסביר לי, כמו לילדה קטנה, שלא
השתפנת אלא התבגרת ואני מהנהנת, מסכימה. סתם כי אין לי כח
לריב. |
