תחילה לא הכרנו,
אז התוודענו אחד לשני,
נשבתי בקסמייך,
הייתי משולה לבובה ממוכנת,
ובתוכי התעוררו מחשבות שאתה הוא האחד.

בלי היסוסים, בלי שאלות מיותרות,
עניתי בחיוב על שאלתך,
לא יכולתי להוציא תשובה אחרת מפי,
מלבד אותה מילת "כן".

לא לקח לי הרבה זמן כדי לגלות את ליבך הקר,
לא האמנתי למראה עיני,
פתאום הפכת יצור מפלצתי,
לא היית ראוי לכינוי "בן אנוש",
כי אנושי בוודאות לא היית.

עד היום, ליבי מלא בשאלות, מחשבות, תהיות,
איך הצלחת להערים עליי כך?
ומדוע?
ואז, נזכרת אני שאף אחד לא מכיר היטב את טבע האדם
ואת טבעו שלו, אפילו לא אתה.