זהו סיפור על הירח.
ובכן, לא ממש על הירח, אלא על הירח. כלומר, לא על הירח עצמו,
עיסוקו, תחביביו ומפלגתו המועדפת. אלא על הירח, על אדמתו. כן
כן, זהו סיפור המתרחש על אדמת הירח.

הלוואי ויכולתי להמשך אליך כפי שאני נמשכת אל אדמת הירח. או
יותר נכון- לא להמשך אליך כפי שאיני נמשכת לאדמת הירח.

הסיפור מתרחש לפני מאות רבות, או לפני כמה ימים.
כמוך, כמוני נולדת להורים נפלאים בשעה טובה. כמוני, כמוך משהו
הביא אותי לזרועותיך. בין מיליוני טריליוני התופעות המתרחשות
על הירח, הנה עוד אחת. אולי הרכב סודי של מולקולות שנרקחו
בדייקנות הביא אותך להיות אתה, בשעה טובה. אולי היית מיועד
לאחרת, ופגם קטן שנמצא בהרכב הסודי הביא אותך דווקא אלי. אולי
הפגם הוא בי. אולי הרכבי הסודי הוא הלקוי וחיישני ההתאמה,
המופעלים כאן בקפדנות על הירח, זיהו בי מכשול בדרכך אל
המיועדת. ובכן, כמוני, לא כמוך, נעזבתי.
טיפשי מצדי היה לחשוב שיכולתי לרחף איתך. טיפשי מצדי היה
להאמין שהזמזום הבלתי פוסק הזה באוזן שאתה לא רוצה, היה סתם
קליטה לווינית של ערוץ אחר. אבל לא. דיברת אליי בשפתך שלך,
שהיתה ברורה לכל ומובנת. רק אני בחרתי לשמועאת שפתך כגיבוב לא
מובן של אחד שעוד לא כ"כ סגור, של אחד מעולם אחר משלי. אמרת לי
לא. מההתחלה. ולא רק אמרת, צעקת. נופפת בשתי ידיך וקראת אליי
שאתה לא רוצה "התרחקי!". ואני לא הקשבתי, רק חזרתי שוב ושוב עם
טקטיקת ארץ מחודשת, עוקצנית, מתרפסת, שחשבתי שתוריד אותך
אליי.
כששום דבר לא עזר לך, ניתקת לי סופית את מסיכת החמצן וניסית
לשלוח אותי לעזאזל (כפי שאתה מכנה את ארץ). מעורפלת, קשיית
נשימה וראייה עוד ניסיתי להאחז בך, בשדרים שחשבתי ששמעתי,
במלמולי ה"אני אוהב אותך" בין כל הלא! לא! לא!.
הנחיתה בארץ הגיעה מהר מכפי שחשבתי. עוד נשארו בי קצת כח, קצת
אוויר, קצת אהבה. אז לקח לי טפה זמן אבל אספתי את חפציי וברחתי
ככל שיכולתי ממקום הנחיתה.
מדי פעם עוד מופיע בראשי איזה שדר שגוי ואני משגרת לך משלוח עם
טקטיקת ארץ מיושנת (מסתבר...). אבל נחתתי, אני כאן. יש בי כח,
אוויר ואהבה.

אני עדיין מתגעגעת... קצת...

הלוואי ויכולתי להתנתק ממך כפי שהתנתקתי מאדמת הירח. או אולי
אני מעדיפה לא להתנתק ממך לעולם, כפי שאיני מתנתקת מהירח.