New Stage - Go To Main Page


הייתי רוצה לפרוץ בבכי. ככה, באמצע הצפירה לכרוע ברך ולבכות.
ככה, כשכולם עומדים ושותקים. הייתי רוצה שכולם יבכו, שתהיה
חובה לבכות. שתהיה חובה להשבר כשנשמעת הצפירה. הייתי רוצה
להיות בפולין כשתמע הצפירה. לעמוד כך באמצע מאיידנק ולהרגיש.
הייתי רוצה שכולם ירגישו סביבי. שנרגיש כולנו יחד, כמו בפולין.
אני רוצה לחוש את הרגשות האלו, לא לחשוב עליהם. אני רוצה
שתעבור בי צמרמורת ויעלה בי טעם מר וצורך להקיא. שתחושת הגועל
תציף אותי ותשתק. אני רוצה לדעת את העצב והסבל לא לנחש אותם.
אני רוצה להתפרץ ולצעוק ולהלום בכל גופי. אני לא רוצה שישתקו.
שנשתוק. כבר שתקו.
אני רוצה שוב לצעוד עם הדגל ולמרר בבכי. לא רוצה להבין, לא
רוצה להשלים. אני לא רוצה לעכל את פולין, וקצת להסתכל מהצד.
אני רוצה לחיות את המסע. אני רוצה לפרוץ בבכי אבל אני עומדת
ושותקת. שואה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/10/03 1:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קארינה הקטנה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה