01/06/03  05:45

אשת איש

ארי

"האמת היא, שאני לא כל כך רעב..." אמר הידיד הזה שלה, הגניב
חיוך קל לעברה ופולקע לתוך הגרון והמשיך "אבל העוף שלך מצויין"
הוא ליקק את אצבעות ידיו והביט לתוך עיניה כאילו אני בכלל לא
יושב באותו השולחן, הורדתי את מבטי אל ידי ושפשפתי את טבעת
הנישואין, 'אני חייב להתקשר לזקי מהשוק, שמעתי שהוא עושה
עבודות כאלו' חשבתי לעצמי, 'אבל רק אם הידיד הזה שלה יעבור את
הגבול בין ידיד למטריד, מה השם הדפוק שלו בכלל? ידי עברה לגרד
בראשי, כאילו זה הכרחי בשביל להוציא פיסות זיכרון מהמוח...
"אז מה את עושה בחיים שלך מאז החתונה?" שאל הידיד והוסיף
"כאילו חתונה זה באמת חיים" הוא גיחך, מרוצה מהבדיחה המקורית
והמצחיקה שכרגע סיפר ודחף חזה של עוף לגרון, כמה כסף הייתי שם
כדי שזה ייתקע לו בפנים ואז משחק אותה כאילו אני לא יודע
היימליך... ולחשוב שאני עוד קניתי את הקוקוריקו הזה במיוחד
בשבילו, נבלה, אני ממש קרוב ללהרים טלפון לזקי...
בזמן שאני רוקם לי מזימות על הבחור ההוא, בת-שבע מספרת לו על
כל מה שעשינו בשנה מאז החתונה והמניאק מוציא איזה מכתב אהבה
שהיא כתבה לו בתיכון "רציתי שתשמרי את זה אצלך, מאחר ואצלי אין
לזה שימוש" 'הוא בדיוק כרגע עבר את הגבול', חשבתי, הוצאתי את
הסלולארי וחייגתי לזקי תוך כדי שיטוט בגינה ובעיטות באבנים
קטנות.
בת-שבע הניחה את המכתב על השולחן והטלפון צלצל בצד השני.

איך קוראים לו?

קלסטרופוביה, אולי זה יותר גרוע כששוכבים קשורים בידיים
וברגליים? האמת היא שבחיים לא חשבתי שיש לי קלסטרופוביה, אבל
כנראה שלכולם יש את זה ברמה כזאת או אחרת, כל הארוחה יושבת לי
בקצה הוושט וקרובה יותר לאויר העולם מלמיצי העיכול, אבל אני
עדיין לא ממש מרגיש את זה...
קלסטרופוביה, הרגשה נוראית בשביל למות איתה, עוד לא סגרו את
המכסה וכבר רוקנתי את כל שלפוחית השתן שלי על הג'ינס החדשים,
חבל ששתיתי כל-כך הרבה קולה...
"אתה יודע למה אתה הולך למות?" שאל האיש מלמעלה, רסיסי רוק
נפלו על פני.
'לא, אין לי מושג, קיבינימט! יא בן זונה' רציתי להגיד, אבל יצא
לי סוג של רעש מהאף, שזו תופעת לוואי שכיחה אצל אנשים עם סרט
הדבקה על הפה.

שוב ארי

"זקי, מה קורה אחי? זה ארי מנוה אפק... לא, אני לא רוצה להזמין
משהו מהבסטה, תודה, התקשרתי בשביל משהו אחר, אם אתה מבין לאן
אני חותר.. לא, לא חתירה בסירה, תמיד אהבתי את חוש ההומור
שלך... או-קיי, אני שמח שהבנת, אני צריך את זה במיידי, אתה
יודע איפה אני גר?... יופי, אז אני כאן מחכה לך, תודה גבר...
בסדר, אני אמסור לה" סגרתי את הטלפון וחזרתי לשולחן.
"איכפת לך להביא עוד קולה מהמקרר, ממי?" שאלה בת-שבע, בן זונה,
עוד שתיה הוא צריך, בשביל להוריד את העוף, אמן שייחנק... חזרתי
עם הבקבוק וניסיתי לפתח שיחה אקטואלית "שמעתם על המבצע החדש של
קוקה-קולה?" שאלתי
"האמת היא שזה חרא של מבצע, הקודם היה הרבה יותר טוב... אז מה
אמרת שאת עושה שבת הבאה? לא תוכלי לקפוץ אלי העירה?... יחד
איתו אפילו" אמר הבן זונה, מעביר נושא באלגנטיות ואני נתקעתי
עם הקולה ביד, כמה זמן אפשר לחכות לזקי?...
בינתיים הקולה התחממה, זקי לא הגיע והמניאק קם, נישק אותה
סנטימטר מהשפתיים, זרק לי "נעים להכיר" והלך...
אם זקי לא מגיע עכשיו, אז אני מקווה לפחות שהוא יידרס ביציאה
מהבית.

איך לעזאזל קוראים לו?

קלסטרופוביה, פחד ממקומות סגורים, לא יכלו למצוא לזה מילה אחת
בעברית? משהו כמו 'פחמקומוסגורים'? המשכתי לחשוב והגעתי למסקנה
שזה די טפשי שאני בתוך בור, הולך למות, אין לי מושג למה והדבר
היחידי שמצאתי לנכון לעשות זה לחפש מילה בעברית
לקלסטרופוביה...
"מניאק!" קרא ההוא מלמעלה וקטע את חוט מחשבתי, שגם כך לא היה
חשוב במיוחד.
"יש לי פה משהו שהוא ביקש שאחזיר לך" המשיך ההוא מלמעלה שטען
שקוראים לו זקי וזרק לעברי נייר מקופל, חיזקתי את שרירי בטני,
אך הנייר נחת בחוסר משקל, אבל מה זה לעומת עוד טונה אדמה שעוד
בדרך, מי זה בכלל הזקי הזה ולמה הוא קובר אותי?
קלסטרופוביה, אולי זה בכלל לא בא אצל אנשים מסוימים, כי אני
כרגע לא ממש מרגיש את זה, זקי עשה תנועה בידו ואחרי כמה שניות
הגיע גרוזיני ענק עם לוח עץ ענקי כמעט כמוהו, בדייקנות מפתיעה
שלא מתאימה לאדם בגודלו, הוא זרק לעברי את הלוח, שנחת בול על
מסגרת הארון שסביבי, קרן האור האחרונה שנכנסה, נעלמה אף היא
כשהחל העפר לרדת על מכסה העץ...קלסטרופוביה, עכשיו זה באמת
מתחיל...

ארי פעם אחרונה

אז שניה אחרי שהמניאק יוצא מהבית, מגיעה טויוטה קמארי כסופה
ונעצרת באלגנטיות מול שביל הגישה, הנהג קופץ החוצה ופותח את
הדלת האחורית, ממנה יוצא המוכר היחיד בשוק של ראש העין שלובש
חליפות ארמאני לעבודה, זקי (המלאך) אנג'ל, הוא הולך לעברי
באיטיות ושואל "מי זה? זה המניאק?" ידו מצביעה לעבר הידיד של
בת-שבע...
"כן" אמרתי "ותקבור גם את זה אתו, נתחשבן אחר-כך" דחפתי לו ליד
את מכתב האהבה המקופל שמצאתי על השולחן.
"אין בעיה" אמר זקי והצביע לעבר האוטו של המניאק, מיד יצאו שני
בריונים מהטויוטה ושלפו אותו מהרכב שלו, לפני שהספיק בכלל
להניע, הבריון השלישי נכנס לו לאוטו, התניע ונסע... בטח לאיזו
משחטת רכב בשטחים, זקי לא מבזבז שקל.
"דרך אגב, איך קוראים לו?" שאל זקי.
"לא זוכר" אמרתי, גירדתי בראשי והפסקתי כשראיתי שזה לא עוזר
"אבל מה זה משנה... אשת איש זו אשת איש..." זקי הנהן להסכמה,
החלקתי לו כאפה על היד וחזרתי הביתה לעזור לבת-שבע לשטוף
כלים... אחרי הכל, אפילו אני צריך לעשות עבודות מלוכלכות...
לפעמים.