השמש שקעה אתמול מוקדם מהרגיל, זה בלבל את כל האנשים שהיו כבר
רגילים שהשמש שוקעת כל יום באותה שעה, אבל יותר מהכול זה הרס
לו את כל התוכניות.
לקח לו חודש לארגן לה את ההפתעה הזאת, הוא עשה תיאומים עם אימא
שלה וסידר ככה שהיום היא לא תלך לחוג שלה ושדווקא היום לא תהיה
לה משמרת בעבודה או שאף חברה לא תנסה לסחוב אותה לקניון.
כשהם הגיעו לים כבר לא היה אור, רק פנס קטן ניסה לשלוח פה ושם
אלומות אור, ללא הצלחה יתרה.
הוא מאד התאכזב כשהיא התחילה לנאום לו כמה זה לא רומנטי להגיע
לים בחושך ושהיא ציפתה ממנו להרבה יותר ושעכשיו בכלל יצא לה כל
החשק לחגוג את השנה שלהם ביחד והיא הולכת.
היא הלכה,הוא הלך.

אם רק השמש הייתה שוקעת כרגיל, הם היו מגיעים בדיוק לשקיעה
והיו מתיישבים על האבן הארוכה מול שובר הגלים.
הוא היה לוחש לה באוזן כמה הוא אוהב אותה והיה מלטף אותה ומסדר
לה את השער מאחורי האוזן. הם היו מתנשקים ואז הצייר ההוא שיושב
שם תמיד היה מצייר אותם ביחד וזו הייתה מזכרת שהייתה תלויה
אצלה על הקיר בדירה.
אחרי זה הם היו ממשיכים למסעדה שהיא כל כך אהבה ,אליה הוא
הזמין מקומות כבר לפני חודש, והמלצר המזמר היה בא ושר את השיר
שלהם והיה מביא את העוגה שהוא בחר עם הזיקוק והעיניים שלה היו
נפתחות ומתמלאות בשמחת חיים כמו בכל פעם שהיא הייתה מאושרת.
אחרי זה הוא היה הולך והיא הייתה הולכת.

אם רק השמש לא הייתה שוקעת והיה לו אומץ הוא היה מציע לה.
האורות במסעדה היו נעשים מעומעמים והוא היה יורד על הברכיים,
אומר לה שהם ביחד כבר שנה והוא מאוהב בה כמו שלא אהב בחייו.
שהיא האחת בשבילו ושאם היא רק תגיד לו כן אז הוא יהיה שלה לנצח
וישכח מעצמו ויהיה רק שלה ושבכלל כדאי לה כי משניהם חייבים
לצאת ילדים מקסימים.
אז הוא היה מוציא את הטבעת שהוא קנה כבר לפני חצי שנה והיה
שואל אם היא הייתה מתחתנת איתו והיא הייתה מסכימה ואומרת שהיא
מאושרת איתו ושהיא מחכה כבר המון זמן שהוא יציע. כולם במסעדה
היו מוחאים כפיים והיא הייתה עונדת את הטבעת ובוכה מהתרגשות.
אחרי הארוחה הם היו הולכים הביתה ביחד.

אם רק השמש לא הייתה שוקעת ,היה לו אומץ להציע לה והיא לא
הייתה עייפה,הערב דווקא יכול היה להיות מעניין.
הוא שכר סרט בוידיאו ותכנן להם איזה משחק קטן שהיה אמור להיגמר
במיטה ועם מינימום בגדים.
הוא גרר אותה מהכניסה לבית עד לחדר שלה והתחיל להקריא לה את
לוח הזמנים שלהם ללילה,וניסה להסביר כמה חשוב להקפיד על
הזמנים.
אבל היא הייתה מאד עייפה וביקשה ממנו להבין והבטיחה שזה חד
פעמי ושפשוט עבר עליה הרבה היום ושמחר היא בטוח תשמח לעשות
איתו את כל זה.
היא נרדמה על המיטה וישנה כמו תינוקת עד הבוקר ,והוא הסתכל
עליה נרדמת וחשב לעצמו איזה כיף שיש לו אותה.
ובבוקר אף אחד מהם לא היה הולך.

אם רק השמש לא הייתה שוקעת, היה לו אומץ להציע לה, היא לא
הייתה עייפה והוא לא היה שומע את מה שהיא מלמלה מתוך שינה
הוא בחיים לא היה מבין.
הוא תמיד ידע שבלילות שבהם אתה מוטרד אתה חולם חלומות שקשורים
לבעיות שלך, ואם הבעיות שלך באמת גדולות אז אתה גם עושה דיונים
עם עצמך, ואם הדיונים הם משמעותיים אז אתה עושה אותם בקול ועם
קצת נחירות. אז הוא חיכה.
היא התחילה להתפתל במיטה, לא מצאה תנוחה מתאימה, כשהיא סוף סוף
נרגעה הוא שמע אותה ממלמלת "אבל אורי..","די נו,אני לא
יכולה...אורי,תפסיק".
הוא הבין הכול ולא חיכה אפילו שנייה מיותרת,יותר מזה הוא לא
היה צריך.
בבוקר כשהיא קמה,היא הייתה מגלה שהוא הלך.