לפני שבועיים השתחררתי.  לפני שבוע סיימתי את קרלוס קסטנדה /
מסע לאיכטלאן.  לפני 2 דקות סיימתי את קרלוס קסטנדה / משנתו של
דון חואן.
מהרגע שבו סיימתי את המסע לאיטלאן, בעצם עוד מתחילת הקריאה של
הספר במובן מסויים, ומהרגע שבו סיימתי את הספר במובן שונה,
התחילו בי מחשבות שרק הלכו והתפתחו והתעצמו על הארה.
הארה כמו שכתוב על בודהה שהוא חווה הארה.  בין השאר גם זה
שראיתי כמה ימים אחרי שסיימתי לקרוא את הספר תוכנית על טיוהאר
(הישראלי המואר מקוסטה ריקה) בערוץ 8 הוסיף למחשבות.
תמיד האמנתי בהארות קטנות.  התאהבות.  ברגע שאני מאוהב,
ובייחוד מהרגע שבו ההתאהבות מתממשת לגמרי, אני רואה את העולם
בצורה שונה.  זה גם איך שאני רואה דברים עם העיניים, הטעם של
דברים, יותר נכון, התחושה שכל דבר עושה לי.  התחושה של שיחה עם
חבר או התחושה של איזו שהיא פעולה כבר לא כמו פעם.  אני רואה
אותה בצורה שונה, כשאני חושב על זה אני מגיע למסקנה שאני רואה
את המציאות בצורה מוארת יותר.  ליתר דיוק, באור שונה.

קראתי לפני כמה חודשים ספר על בודהה, והיו לי כבר הרבה מחשבות
על הארה מסוג זה, למרות שגם עכשיו כשאני אומר מסוג זה, אני
מתכוון לזה בצורה שונה ויותר ברורה לדעתי מאשר מה שהתכוונתי
אליו בהארה אז.  זה היה נראה לי נכון בכל מיני מקומות, הספר,
מה שבודהא אומר והתיאור שלו להארה.  הייתה לזה תחושה שהרבה
דברים שם אני פשוט מאוד מתחבר אליהם, שהם נוגעים בי עמוק איפה
שהוא, באיזה שהוא מקום לא מוגדר ולא ניתן להסבר כל כך.  שקשה
אפילו לשים לב לתחושה שעוברת בי בגוף באותו רגע.  עדיין, לא
הסכמתי ולא לגמרי הבנתי למה הוא מתכוון בתיאור של ההארה.

אני מרגיש עכשיו, איזו שהיא תחושה יותר ברורה של מה ההארה הזו.
טיפה איך היא גורמת לראות את העולם בצורה שונה, ולהרגיש באיזו
צורה זה משתנה.  מבין יותר, מרגיש יותר איזו תחושה אני צריך
להרגיש כדי להגיע להארה הזאת.  לראות, לעצור את העולם,
אי-העשיה, דון חואן הגדיר טוב את התחושות הללו.  גם באיזור
הזמן של מתי שראיתי את התוכנית על טיוהאר, קראתי באינטרנט על
הארה.  בין שיחות עם אנשים על הארה, רציתי לראות מה כותבים
באינטרנט על זה, כאלה שיגידו שהם חוו הארה.  מה שכן מצאתי, היה
מאמר על סוג מסויים של יוגה, שפיתח נראה לי מהרישי יוגי בשנות
ה 60 או משהו כזה, שזה סוג של יוגה, שעושים אותו 3 פעמים ביום
במשך 15-20 דקות בכל פעם ולאחר כשנה מגיעים להארה.  אמרו שם
שבדקו אנשים שאומרים שחוו הארה, שכעת יש יותר אנשים כאלה, ועשו
להם בדיקות על המוח א.א.ג. וכאלה דברים, וראו שהם משתמשים
ביותר אחוז מהמוח או משהו.  זה נתן להארה גם איזו שהיא הצדקה
מדעית, איזה שהוא משהו שבתור לא-מואר קל לי מאוד להסתדר עם
ההגדרה הזו כדי לנסות להבין את הרגשת ההארה עצמה, בין אם המאמר
אמין ובין אם לא.

אני מרגיש גם שאני מבין למה בודהה התכוון.  עם ההרפייה
והנירוואנה שלו.  שזה בעצם אותם דברים כמו של קרלוס קסטנדה,
שהוא כמובן גם כתב ספר ולכן הוסיף פרטים משל עצמו סוביקטיביים
ודון חואן גם אינדיאני ובא ממציאות שונה ובתקופה שונה, ולכן
אני מבין את יותר את התיאורים השונים להארה.

אז אני מרגיש עכשיו שיש כזה דבר הארה.  הארה אחת גדולה.  לא
יודע מה בא אחריה, אבל אני מרגיש שהיא קיימת, ואני מתחיל
להרגיש, כמו חזיונות קצרים, איזה שהם הבזקים של הרגשות, של
ההארה הזו.  אותם הבזקים שהיו לי כל החיים, נותן לעצמי יותר
ללכת איתם, עדיין לא הולך איתם עד הסוף, לא מרגיש שאני מסוגל
כרגע ולא יודע עד איפה אני רוצה להגיע, אבל לאט לאט ממשיך ללכת
בכיוון.
בום.