לדפני קשה לדעת להתמודד עם עוצמת הרגשות, יש לה בעיה נדירה
שמייחדת אותה כמעט מכל יצור על פני כדור הארץ, דפני מרגישה כאב
ושמחה ועצב כמו כולם אבל דפני מרגישה את הכאב שמחה ועצב של
כולם, כשהייתה תינוקת הייתה בוכה המון כל פעם שהוציאו אותה
לרחוב, היה קשה להורים שלה לנחש את הבעיה, עד שאמא שלה שמה לב
שכל פעם שהיא צוחקת דפני צחקה איתה וכל פעם שהיא הייתה מדוכאת
דפני בכתה, שיתוף רגשות מגיל אפס הם קראו לזה מבלי לתפוש את
העוצמות. כשהיא גדלה קצת היה קשה להחזיק אותה בבית ספר, שיתוף
הרגשות גרם לה לבכות עם כל ילד שנטפלו אליו או הציקו לו ולכן
ההורים שלה החליטו לגדל אותה בבית.

כשיצאה בפעם הראשונה לחיים נורמליים מחוץ לבית ההלם היה גדול
מדי, יותר מדי רגשות בבת אחת, היא לא הצליחה לברור בין התחושות
שהיא הרגישה ואחרי משהו כמו חמש דקות לבד מחוץ לבית היא
התמוטטה והובהלה לבית חולים לחדר מבודד מחשש ששוב תתמוטט,
הרופאים שבדקו אות קבעו שהלב שלה לא יחזיק מעמד בעומס של
הרגשות שהיא מרגישה ורופאים פסיכולוגים קבעו שהנפש שלה לא
תחזיק מעמד מחוץ לבית.

כנגד כל התחזיות דפני למדה להשתלט על העוצמות של הרגשות, היא
הייתה יוצאת לתקופות קצרות מחוץ לבית עד שלאט לאט היא השתלטה
על תופעות הלוואי הקשות, הבכי המופרז והכאבי ראש הופחתו כמעט
לגמרי עד שהיא התרגלה להרגיש את מה שכולם מרגישים סביבה אבל
בכמויות קטנות, כשהיא למדה להשתלט על הרגשות הכואבים היא גילתה
את היכולות של הרגשות שלה, לראשונה בחייה היא פגשה אנשים
שיכולים להבין אותה ולא רק לשפוט אותה. היא הכירה בחור, רועי.
ואפילו התאהבה בו. רק שאהבתה הייתה חזקה ורגשית מאד ולעיתים
קרובות היא הייתה נעלמת לרועי לפעמים לשעות ספורות ולפעמים
לימים שלמים. הצורך שלה להפסקות הפריע לה לנהל חיים נורמליים.
כל מה שהיא הרגישה כשהייתה מאוהבת הוכפל פי כמה כשהייתה צריכה
לברוח וכשהיא חזרה לרועי היא לא יכלה להתנתק ממנו לימים שלמים.


כשהמתבקש קרה והרועי ודפני תיכננו חתונה חלה נסיגה במצבה של
דפני היא חוותה אושר בקנה מידה כ"כ גדול שהיא הייתה צריכה
להתאשפז שבוע בבי"ח מחשש להתקף לב. הכל מסביבה קרה מהר מדי
וההתקף שכ"כ חששה ממנו הגיע בשיא הרגע, באותה דקה יפה שידעה
שרועי שלה לנצח. חודש לאחר מכן על המצבה נחרט באותיות מסולסלות
"מתה מאהבה".