מקלחת, זה לא רק מים נופלים על הגוף, או ביצוע יום יומי סתמי
ומחייב. מקלחת זו אמנות. אמנות שנגרמת ממצב של ארבע קירות, דוש
ממעל, כיוון לחום וקור, ובן אדם.
אתה חוזר מיום ארוך של עבודה, כואב לך הראש, בבית השחי יש
עיגולי זיעה דביקים. כולם מסביב מציקים. הגיע הזמן למקלחת.
תחילה, אתה מחלץ את כפות רגלייך מהכלא הסגור והנעול שבו הן
נמצאות, מעסה מעט את הרגל ומניע את אצבעות רגלייך בחופשיות.
אחר כך אתה מוריד מעלייך את החולצה הדביקה, ואז את המכנס
הלוחץ. אחר כך את התחתון, שמתחתיו האבר שלך מת לנשום אוויר
ולצאת לחופשי. כעת אתה מוכן לשלב השני. אתה נכנס למקלחת, נועל
את הדלת ומכוון את רמת המים לטמפרטורה הנוחה לך. תחילה המים
קרירים, אחר כך הולכים ומתחממים. לאט לאט עינייך נעצמות. המים
שוטפים ממך את כל הלכלוך שספגת מהעולם. הם סופגים ממך את
ה"בוקר טוב" העקום של הבוס, את הישיבה הלא נוחה בכיסא המסתובב
במשרד, או את ההתרוצצות שלך ממקום מסריח אחד לשני. הם לוקחים
ממך את כל החיידקים שדבקו בגופך, את פירורי האוכל, האבק,
הזיעה. כל מה שלא שייך לגופך ונמצא עלייך. הם מורידים את כל מה
שפיזי ונפשי. אתה עוצם את העיניים ומתמכר. לאט לאט השרירים
נרגעים, משתחררים. הסבון ממלא את הנחיריים בריח עדין וטבעי.
אתה לוקח מברשת שיניים, מצחצח את שינייך עד שכואבות לך
החניכיים. השיניים מבריקות, ריח הפה מתחלף בריח מנטה אוורירי.
גרונך מתנקה מכל מה שאמר היום, הקללות, הרכילויות, או דברי
החיבה. האוזניים נשטפות ואיתן כל הצרות ששמעת שיש לך ולאחרים,
החובות, האלימות, השלום, המלחמה. הכל. במקלחת מתחילים לעלות
אדים. נעים לך. אתה לבד ללא כל עין בוחנת, אתה אוהב את עצמך
ומלטף את עצמך, נהנה לחוש את המים זורמים בין שערותיך ומנקים
מהם את פגעי העיר. נהנה לשמוע את המים פוגעים ברצפה ולזמזם
לעצמך מנגינות שאתה אוהב. אתה חופשי. אתה אדם חדש.
כעת הגיע הזמן לסיים. העור שלך אדום, נקי, מצוחצח, חדש. אתה
מוכן לצאת שוב ולהתמודד עם העולם.