קשה לי לדמיין מה היה קורה אם הכל היה נראה אחרת, אני מתכוון
לה-כל, החל במראה שלי, כמובן, ומשם ליכולת הביטוי המביכה שלי,
להורים שלי, למשפחה המורחבת, אם הייתי מוכשר יותר בלמודים. כל
הדברים האלה. עדיין לא הייתי מושלם, אבל לפחות הייתי מזכיר
במשהו את האדם הממוצע ברחוב, אולי לא הייתי חושב על דרכים
למות.
הייתי מוכן גם לוותר על הדברים הטובים שמאבדים ממשמעותם לאור
התמונה הכללית. מהכסף של ההורים, מהבית המפואר, החדר הגדול, כל
המותרות האלה שלא עושות לך כלום אם אין לך בשביל מה, ויותר
חשוב- עם מי, לבזבז אותן. מה טוב כסף, כשאני רק קונה לי עוד
משהו, מזמין לעצמי עוד פיצה, משאיל איזה סרט וידאו כדי שאראה
אותו לבד, קונה איזה משחק מחשב כשאפילו אני לא מצליח למצוא
שותף למשחק ברשת!
אולי מוטב שלא אנסה לדמיין דברים כאלה. זה רק עושה לי רע, מאוד
רע.

מצד שני, גם ככה המצב נורא, אז נדמיין קצת. נברח...