אז עכשיו אני שמחה
אז בניתי אלפי חומות
והצליחו לפרוץ אותן
אז עכשיו אני צריכה לשמוח

אז עכשיו אין לי על מה לכעוס ולהתמרמר
ויצאתי מהצורך שלי בחוסר התקדמות
מהפחד שלי מההמשך
אז עכשיו יש לי משהו, האמנם?

אז עכשיו אני שמחה,
רק תגיד לי מתי לקפוץ מאושר.

עכשיו אני כבר לא בטוחה,
ולא יודעת, ולא וודאית, ולא באמת מאמינה,
ולא יודעת אם עוד מוקדם להיות שמחה
אז כן, באמת, אני פחות בודדה...

על מי אני עובדת, אני מרגישה אפילו יותר ריקה...
אולי אני רואה רק מה שאנשים רוצים שאני אראה.
מה מת פתאום ונגמר?
מה התחיל במקומו, וזרק אותי ישר למים העמוקים?

אז עכשיו אני שמחה... או לפחות רוצה...
או שאני סתם מנסה, לשקר ולשכנע את עצמי,
אולי זאת כפיות טובה אבל ככה אני מרגישה,
שלא את האושר, אלא רק את עצמי אני מרמה,
וקצת מתביישת מבפנים אבל מבחוץ מרימה גבה.

מרגישה שהשארתי משהו חשוב לבד מאחור,
בשביל משהו לא בטוח ומפחיד ונדודי שינה,
וצריך לחזור אליו, וזאת תסתבר כרק אשליה

מתי תורי להיות באמת שמחה?
אז עכשיו אני אמורה כבר להיות מאושרת...
אז מה? אמורה, זה פה, אבל מרגיש רחוק...
אז עכשיו אני שמחה, רק תגיד לי מתי לצחוק.