"אמוציונלי - ריגושי, שנוח להתרגש ולהתלהב, אדם אמוציונלי" .
אולי זה נוח לך לתלות את מה שאני מרגישה בתרוץ שאני סתם מאוד
אמוציונלית ובעלת רגשות חזקים לכל הסביבה ולכל איש טוב. אבל כל
אחד היה מרגיש אותו הדבר במקומי. ואולי זה לא נראה לך הרבה,
שוב, אולי זה לא היה הרבה, אבל אני הייתי הרבה ואצלי זה היה
הרבה. ואני לא יודעת  מה  הוא סיפר לך, ואני לא יודעת אם הוא
בכלל סיפר, אבל אני מניחה שהסיפור מסופר יותר מנקודת מבטו מאשר
ממבטי.
ולמרות שאני לא רוצה לעשות את זה, במיוחד לא עכשיו, במיוחד לא
עליו ובמיוחד לא איתך, אני חייבת את זה לעצמי, להוכיח לך שאתה
טועה, ולהוכיח לך שאתה לא מבין, בדיוק כמו שטענתי. אולי בגלל
שאתה רואה את הדברים בצורה אחרת ואולי בגלל שאף פעם לא אהבת
באמת, ולא איבדת באמת, אני לא יודעת.
תתאר לך, לאהוב. לאהוב מישהו שהוא יודע שאתה אוהב אותו והוא לא
אוהב אותך. לנסוע חצי שעה כל סוף שבוע רק כדי לראות את הפרצוף
שלו לחמש דקות, רק כדי לקוות שהוא יגיד שלום ואולי אפילו יתן
חיבוק, אפילו במשהו קטן אתה מוכן להסתפק.
ובכל פעם שאתה רואה את הפנים שלו מחייכות מדברות אל מישהו אחר,
אתה מרגיש שמשהו מת אצלך, כי אתה מרגיש שעם כל שניה אתה מאבד
מישהו שיכול להציל אותך, מישהו שאתה צריך, רוצה, מקווה, בוכה
ואתה לא יכול, והוא כל כך רחוק. והוא כל הזמן שוכח ושוכח.
ואחרי חודשים שאתה מתחיל לשכוח ומתחיל לחייך ומתחיל לאסוף את
שאריות הלב המזורגג שלך מהרצפה, אתה מגלה שבכל אותו זמן שאתה
בכית ואתה התפרקת ואתה חשבת שעות על גבי שעות, הוא היה עם
מישהי אחרת, הוא זיין מישהי אחרת והזכרון שלך במוח שלו נשכח
ואפילו את השם הוא כבר לא זוכר. וכל מה שבנית מתפרק שוב וכל מה
שאתה חושב עליו זה איך שנפלת חזק ואיך יכולת להיות כל כך טיפש
ואיך נתת לעצמך לאהוב ואיך נתת לעצמך לברוח.
תאר לך, אחרי שנה, אתה פתאום רואה אותו ברחוב והוא מחייך והוא
מחבק והוא שמח ויש לו חברה.
ואתה צוחק ואתה שמח בשבילו ואתה שמח שהוא שמח, כי זה הכי חשוב
לך. אתה מבין לאט לאט שלמרות ששכחת זה עוד כואב, אבל לומדים
לחיות עם זה ככה, פחות אבל עוד כואב.
וטוב לך עם המצב.
תאר לך, שכל מה שעברת, כל הדמעות שבכית, כל הזמן שבזבזת, כל
המחשבות שחלמת, צומצמו ע"י מישהו שלא מבין, למשפט אחד. "אתה
פשוט אדם אמוציונלי, פשוט אדם רגשי". ולא יותר.