מה היא באמת,
מה הבעייה שלי איתו סך הכל?
יש סיבה להתעלם מהתפילה בבית הכנסת בראש השנה?
לקרוא את השיעורי בית בספרות במקום להסתכל בסידור?
יש סיבה להגיד שיום כיפור זה יום דפוק?
להחליט כבר מעכשיו שאני לא מבקשת סליחה ושאלוהים יבקש סליחה
מימני?
יש סיבה שצריך לכעוס כל כך הרבה?
דווקא יש!!!
הבעייה שלי איתו... אלוהים הישלה אותי!
רימה אותי. ממש רימה אותי. ואני כועסת. אני כועסת כל כך שאני
לא יכולה לתאר את זה במילים.
לקחתי את החיים שלי בידיים ואלוהים גרם לי לחשוב שבגלל זה
דברים נהיו טובים יותר. בחירות נכונות עושות את החיים טובים
יותר. ואז לוקח לי את הדברים הטובים האלה.
זה "הכל הכבוד" שאני מקבלת מימנו? זאת ההוכחה שהחיים יוכיחו את
עצמם?!
מאז אצלי אלוהים הוא אפס.
אני לא יעריך אותו יותר. ואני לא אאמין בו יותר. הוא קיים אבל
הוא לא טוב. הוא רע. ואני לא אתפלל בשביל מישהו רע.
זה לא פייר. וזה לא הוגן. זה לא מגיע לי ולא לאף אחד.
ואפילו כשיש את הספק "אולי אלוהים מנסה ללמד אותי משהו?"
אלוהים לא מנסה ללמד אותי משהו. הוא מנסה ליראות עד כמה אפשר
לימתוח את החבל עד שהוא יקרע.
מתי אני אפסיק לאכול כדי להתמודד עם הכאב שצובט מבפנים.
הוא מנסה לישבור אותי שוב.
ואני לא אתן לו.
וזאת הבעייה שלי. זאת הבעייה שלי איתו.
אבל...הפעם אני יוצאת המנצחת.