השיר מוקדש לכל אלה שהתאהבו בטעות

תמונתך במוחי
מעלה בי עוד דמעה אדישה.
שאינה נוזלת-נפשי נחנקת!
מתי תעזבי? ועמך תקחי
את כל עליו תעברי
מתי תשטפי את מוחי?
ותצילי אותי.

מכל תשוקתי הצרורה
מכלא האהבה!
מנטל הציפייה!
ונמאס לי לחבק בידיים שלובות
ומההתמכרות המדוכאת לנשיקות
אני רוצה לקפוץ מהצוק
ולעוף.

ולהתרפק על העננים ולהרגיש...
ולהרגיש! אותך.
ופקחי את עינייך! וזרועותייך פרשי
ותני לי- להרגיש.
אז נזלי דמעה אדישה עד הרצפה
או שתתני לי- לקפוץ
לתהום.