יום אחד החלטתי שאני אהייה ראש ממשלה.
סתם כך.
ההורים כמובן אמרו: "כן, חמוד, אנחנו נתמוך בך אפילו אם תהרוס
את כל העולם"
להרוס את העולם הם מרשים לי אבל לסדר את החדר אני עדיין
חייב...
הורים מוזרים.
לחברים לא סיפרתי.
הם סתם יצחקו עלי ויגידו שאין לי סיכוי.
מה הם יודעים?
ברור שכן סיפרתי לכמה חברים טובים מאד וגם הם אמרו שיתמכו בי.
ידעתי שהם משקרים, אבל תמיד נחמד שאומרים לך משהו כזה.

במשך חצי שנה בערך ראיתי חדשות כל יום.
גם בערב וגם בחמש עם רפי רשף.
לפעמים גם הייתי קורה עיתונים שגנבתי מחדר המורים.
אני בטוח שלא היה אכפת להם, הם לא קוראים עיתונים.

כל הבעיות בארץ ובעולם כלכך מסובכות.
חסר מיים, יותר מדי פשע, מלחמה בכל העולם ואפילו פעם אחד איזה
נשיא של ארץ גדולה הכתים את החדר הסגלגל.
למה הכל כל כך מסובך?
אצלי בבית הכל פשוט...
קם בבוקר, הולך לבי"ס, "מרים" עיתון וישן בשיעור.
לא חסר מיים, הברזייה פתוחה כל הזמן.
פשע גם אין. אולי קצת מכות פה ושם, אבל לא משהו רציני.
גם בבית הכל קליל כזה.
אמא צועקת על אבא והוא שוטף כלים.
אחותי הקטנה בוכה ומקבלת אוכל.
ואני צועק על כולם ומוותרים לי על סידור החדר.
כנראה אני באמת אהייה פוליטיקאי, גם הם צועקים על כולם.

במשך הזמן החלטתי לוותר על הרעיון.
סתם כך.
ההורים אמרו: "לא נורא, חמוד... לך תסדר את החדר"
הורים מוזרים.
לחברים גם לא סיפרתי.
הם סתם יצחקו ויגידו שלא היה לי מהתחלה סיכוי.
מה הם מבינים?

אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה החלטתי להיות לבסוף.
אז אני עדיין לא יודע.
אבל פוליטיקאי בטוח לא, אני לא אוהב חדרים סגלגלים...