יובל אהרון / אור עייף |
מצית לי עוד קצת הרס עצמי וכך מחליף זמן יקר במחנק.
כמו עננים מלאי גשם שמחכים לברק שמתקרב ובא,
מחכה לך שתבואי שיבוא לי לכתוב ולא יהיה לי על מה.
וכל דפי הדמעות מלאים כבר אבק כי את לא באת וקראת,
אבל הם עוד לא יבשים, עדיין מקווה שתבואי היום או למחרת.
ושוב מרגיש את רחש הסופה הבאה ואני לא מספיק חזק,
אז מצית לי עוד קצת הרס עצמי ומחליף זמן כבר אבוד במחנק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|