ימים עצובים של חגיגה
יום שמח של סוף קיץ
מנסה לפרוץ מהאפלוליות

החיוך המתוק שלו בעיני
לא נישק אותי שבועיים בערך
כאב של נסיון וסיום
מהבהב בעיניים וחודר בבטן

לבד לי יותר מדי
כל כך מהר נאחזת בגעגוע
מנסה להסביר את עצמי
ומילים לא יוצאות
רק מבט מלא תחינה
ומעט תמימות
ותקווה

מאוסה מלהתחיל ולסיים
שוב ושוב

מפלצות עתיקות של תשוקה
מתעוררות
ללא מטרה מסוימת

מתרצת לעצמי
שזה לא חיפוש
אלו פשוט מציאות
שוב ושוב

הכאב הקטן והעז
עדיין לא מרפה
עדיין רוצה אותו
במיטתי ובחיי