אני עייף.
לא משוכנע שאי פעם הייתי ערני.
אני יכול להתעורר?
צריך לקום, זמן לעבוד.
ישן, אבל לא נח.

זה לא משנה אם אני ישן יממה, שעה, דקה או בכלל.
בהתחלה אמרו שאני עובד קשה מדי.
המפקד אמר הוא לא ישן.
הלכתי לישון מוקדם. בפקודה. לא עזר.
חבר אמר יש לו משהו במוח, במרכז העצבים או משהו. תמיד עייף.
עשיתי גם בדיקות דם.
אני בטח חולה.

אני לא שמח.
לא יודע אם אי פעם הייתי באמת שמח.
לא בטוח שיש לי יכולת להיות שמח.
או כל דבר אחר - עכשיו, אבל זה כבר סיפור אחר.
מחייך, אבל לא מאושר.

גם כשאני מחייך, גם כשאני צוחק, גם כשאני עושה שטויות.
התעצבנה עלי מישהי. אמרה לי לך תראה פסיכולוג.
אמרו לי את זה כבר הרבה, אבל זה לא האישו.
היא אמרה יש לך משהו במוח. הוא לא מייצר איזה הורמון או משהו.
תמיד עצוב.
כתבתי גם מונולוגים.
אני בטח חולה.

העולם לא מושך אותי. והחלומות מסקרנים. כי אין לי.

אחרי הרבה זמן שלא ישנים מתחילים לצחוק מכל דבר. לגחך. להתפקע.
להתפרע.
כי לא רואים את העולם צלול. אחרי שישנים העולם צלול יותר.
צוחקים פחות.
אני בטח צוחק...
בחלומות.

פייד טו בלאק.