הסובבים הנידו ראשיהם בהתפעלות, עת רחשים מלאי הערצה נשמעו
בקרב ההמון המשתאה. הם הביטו בו בעיניים כלות, ובחורה יפה,
ממוצא קוריאני כמדומני, אף העלתה דמעה בזווית עינה. הוא יהיה
כאן רק למספר ימים, כך מספרים, לאחר מכן ינדוד ברחבי היבשת
ומעריצים מכל קצוות תבל יתאספו כדי לחזות בו, כשכל זה יסתיים
יחזור לו אל משכנו המפואר שמעבר לים, שמור מכל משמר, מוקף פאר
והדר. גברים נשים וטף אז ישובו אל מחוזותיהם, ויספרו לכל
מכריהם על הרגע בו זכו לפגוש בו, ואלו יביטו בהם בהערצה, כמו
יבקשו לומר "מי יתן והיינו במקומכם". נכתב עליו כי הוא מסמל את
מאבקו של האדם הפשוט בטכנולוגיה המציפה את חיינו. דובר בו כי
פשוט הוא למראה, אך אוצר בו את ההסטוריה כולה. סופר עליו כי
מחוכם הוא עד כדי כך, שיש בו עוד עשרות רבדים ומשמעויות אשר רק
מחכים להתגלות בבוא העת.

ובהיכל האדיר, בתוך כל ההמון הזה ,עמדתי גם אני. ושם הוא ניצב
לפני במלוא הדרו - חום, ענק, ומכוער להפליא. פס כחול ובלתי
אחיד בצידו הימני ותחום מסגרת כעורה. "הבדידות", איזה שם מפוצץ
חשבתי לעצמי בדרך החוצה, מעניין מה היה עולה בגורלו אילולא
השתכנע יוצרו לשנות את השם המקורי: "המאהב הכושי שלי בחוטיני
כחול".