דמעות של מלאכים
זולגות על לחייה
שפתיה עצובות
יגון מכסה פניה
חדרון שקט אפל
אין שום אור יש רק צל
סיד מתקלף בצורת דמעות
עוטף בבית את הקירות
עיניה כחולות, כל כך עמוק
אך מבטה, כל כך רחוק
שקועה במן חלום אפור
שבו רק חושך... אין שם אור
והיא יושבת,גבה קמור
להתקרב? או שאסור...
עטופה במן בגדי מלאך
כי אהובה אותה שכח
האם יבוא? למה עזב?
או שפגעו בו שם בקרב?
מכתב מצהיב
על השידה
והיא נותרת בחדרה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.