ואז כששוב מתעוררת
בא איש ומצית את חושיי
והנה אתה - חיוך של מלך
נסיך לרגע . מצית תקוות אפלות
תשוקות נעלמות
האם איתן כשמך הנך
האם שוב קנוני במילה טובה
בתחושת גוף ונשמה
האם ניצתת בי שוב אש
האם סתם ברי וויט בחלומותי
התגלמות הטוהר והנתינה שלמולי
הזכה כלבנה האהבה
הזעקה כי תישמע בתוכה?
התום והפשטות לפני ?
שוב הוזה...
עבר דיי זמן, אני אומרת
כמעט שלא זוכרת
איך בוערת בין ארץ ושמים
איך מתרחב גופי
ומקבל את מידת האהבה החסרה
איך נמסה בין ידי השכחה
האם אשבור הגנה
בטוחה ונבונה
אחליף שמחה של יום יום
במחשבה טורפת איך
נצמד...
ונשאב בתוכנו את עוצמתנו
לחוש שריר ירך כנגדי
חזה מוצק, מבורך נדחק בכוח
לעברי...
איך חבלים קטנטנים כנימים
מתחברים בכוח הרוח
להעביר אצבעותיי לתוך נשמתך
עינייך המתענגות בסערת ריגוש
את שרירי שפתיך מתעוותות בתענוג

היכן תבלה?
האם יתרצה העיתוי?
הנכון לנו חלק בלתי נשכח
מפיסות רגעים בעולם?
נופיה הידועים של ארץ תאוותי
הבלתי ניתנת לריסון
וחובקת אוצרותיה בדקות נצחיות
של דממה מוכרת ונגנזת.