כשאתם באים למראה ומסתכלים, אז יש כמה דברים שאתם יודעים, שהם
ברורים לכם מאליו, כמו לחיות, כמו לקום וללכת לישון, ולעבור
עוד יום ועוד יום.
אז אצלי אין את התפיסה הזו , אצלי זה לא משהו ברור, אצלי זה
נתפס כזכות כמשהו זמני.
אני נורא מקווה, שאין עוד בנאדם בעולם הזה, שמבין כמוני מה זאת
ההרגשה הזאת וחיי אותה, כי אם יש מישהו כזה, אני נורא מקווה
שהוא לא התאבד, והוא הצליח לעבור את זה.
אני אומר את זה, כי אני יודע שאני בגלל ההרגשה הזאת אני כן
רציתי למות.
אבל למרות ההחלטה שלי, שהיא לא להתאבד עדיין כל יום שאני קם
בבוקר, וכל יום שאני הולך לישון בלילה, אני חיי ונושם וחושב,
את ההרגשה הזאת, ואני מקווה שיום אחד ההרגשה הזאת של אין בשביל
מה לחיות, אין בשביל מה לקום, אין בשביל מה לאהוב תעבור, אני
מקווה .
אבל יש לי הרגשה, שגם אם היא תעבור היא תמיד תהיה שם בלב שלי,
אולי ההרגשה תהיה עמוקה עמוקה בפנים, אבל היא תהיה שם תמיד,
ההרגשה הזאת של למות.