שנינו ביחד זאת נוסחה מנצחת.
שנינו לחוד זה שיעור בספרות.
כמו זוג יונים, זוג חברים, זוג אוהבים, היינו.
לב אחד. אהבה אחת, אמיתית.
לא ידעתי שיש כזה דבר.
לא האמנתי שאפשר לאהוב רק אדם אחד.
חשבתי שיש לי את ה"טיפוס" שלי.
חשבתי וחשבתי על טוב ועל רע
על חורף וקיץ.
על השנים שעברו והותירו אותי עם סימן שאלה בנוגע לכל מה שהיה.
חשבתי וחשבתי על הכל חוץ מעליך.
עליך, אני לא חושבת, אבל אתה שם. עמוק עמוק בתוף ליבי.
אני זוכרת איך נלחמת. איך רצית.
איך פיזמת באוזניי מילות אהבה.
איך הפרחת לי נשיקות כשהייתי ממך רחוקה.
כל-כך הרבה זכרונות ארוזים אצלי בתוך קופסה.
כל-כך הרבה חיוכים ושמחות.
ליבי עדיין פועם בחוזקה כל פעם כשאני בראשי שומעת את קולך.
אבל, באמת שנמאס לי לחשוב עליך.
באמת שנמאס לי לדמיין אותי, איתך. שוב ושוב.
באמת שנמאס לי לחלום על אותם רגעים.
באמת שנמאס לי לאהוב אותך.
באמת שנמאס לי. באמת נמאס לי.
באמת.
אני לא רוצה את זה יותר.
רוצה לאהוב מחדש. רוצה מישהו אחר.
איפה הוא נמצא? ואיך לחפש?
יש דרך למצוא אהבה?
כי הדרכים לאבד רבות ומגוונות.

שומעת ורוצה. רעבה לעוד אהבה.
רק ממך. רק ממך.
למה לה יש אהבה?
ולמה ליבו חושק בה?
הרס אותי. שבר אותי.
אני עדיין מנסה לחזור לחתיכה אחת.
עדיין מנסה להבין את פשר מילותייך לפני שעזבת.
עדיין מחכה שתחזור.
עדיין מחכה.
אוי, אני כל כך רוצה אותך בחזרה.
אני מוכנה להיכנע, אך אני לא רוצה.
לא רוצה לשכוח אותך!
זיכרון אחד מתוק בתוך ים של זיכרונות שחורים.
אז דווקא אותך, דווקא אותך, אור שלי.
דווקא אותך. אני צריכה לשכוח?
דווקא עליך, אני צריכה לוותר.

כנראה שאין ברירה, ולהמשיך הלאה אני צריכה.
תחזיק לי אצבעות!
הנסיעה הולכת להיות קשה.
במיוחד כשהנהג הוא לא אתה...