שלום קוראים נכבדים,
מצטערת שהתעכבתי בפרסום החלק הזה,
אבל- הינה הוא מוצג בפניכם- מקווה שתהנו...
אשמח לקבל תגובות.. (-:

כבר עברו כמה חודשים מאז שעברנו לדירה בקרית חיים, הפסקנו
להחשיב את עצמנו לחדשים, וכך גם שאר החבר'ה.
השתלבנו בכיתה, סוף סוף לא רק יוני השתלב, אלא גם אני.
ירון הפך לחבר הכי טוב של יוני, ולידיד טוב שלי.
האמת היא שאני לא מרגישה כל כך בנוח עם זה שאנחנו ידידים, מפני
שאני חשה אליו רגשות מעבר. מצד אחד כייף לי לשבת ולפטפט איתו
על החיים, אני מרגישה ממש כמו עם חברה. אך מצד שני אני גם
מרגישה משיכה אליו, משיכה שאני לא מצליחה להסביר. ניסית לווסת
אותה, למנוע, אבל זה פשוט לא הלך.

"ירון, אני צריכה לדבר איתך"- אמרתי לירון בסוף יום הלימודים.
"בואי נלך ביחד בדרך הביתה, ונדבר בדרך" הוא אמר לי.
הלכנו, מזג האוויר היה נעים. הייתה רוח קרירה שהעיפה לי את
השער. דיברנו על סתם דברים, ואז ראיתי ספסל. הצעתי לשבת, ואז
ניגשנו והתיישבנו.
החלטתי להיות גלויה עמו.
" ירון, מאז שבאתי לפה, עוד מהיום הראשון שפגשתי אותך במכולת
היית נחמד אלי. לדעתי אתה אדם מקסים, ואני ממש נהנית להיות
בחברתך"
"גם אני" הוא אמר לי, חייכתי.
" אני מרגישה שיש לי רגשות כלפיך מעבר לידידות שיש בינינו
כעת. אני מקווה שאני לא מרתיעה אותך בזה שאני אומרת לך את זה,
אני פשוט רגילה להיות כנה עם אנשים שיקרים לי, ואתה נהיית יקר
לי". אמרתי, והבטתי בו. עדיין לא האמנתי שאזרתי אומץ ואמרתי לו
זאת.
היו כמה רגעים של שקט, ואז הוא אמר: "תראי,"- ואז הוא נעצר
לכמה שניות, הרגשתי שמה שהוא עומד להגיד היה קשה לו. " אני
אהיה כן איתך, כי גם לי את חשובה, וכי היה לי מאוד נעים להיות
בחברתך, ונהניתי מאוד מכל דקה איתך. את ידידה ממש טובה. אני
אספר לך עכשיו משהו שלא סיפרתי לאיש, ואני מקווה שזה לא ירתיע
אותך יותר מדי ממני, אני באמת מקווה שתביני אותי". ואז הוא
סיפר לי את הסיפור שהיה לו עם יוגב, את זה שהם היו בקשר, ואיך
הוא עזב אותו לטובת החברה שלו, ואיך שכאב לו אחרי הפרידה. ירון
בכה כשהוא סיפר לי זאת, והיה לי ממש צר עליו. זה לא נעים בכלל
לראות משהו שיקר לך, שמוצא חן בעינך סובל. "אני מקווה שאת
תביני אותי, כשאני אומר לך שאני לא יכול להציע לך יותר ממה
שאנחנו כעת". אמרתי לו שאני מבינה. אבל בתוך תוכי הייתי מאוד
מבולבלת, ונבוכה. מצד אחד פתאום הסתדר לי למה הוא היה כל כך
עצוב בלוויה, ולמה זה לא עבר לו לאחר שלאנשים אחרים הצער על
מותו של יוגב עבר. מצד שני, ממש לא תיארתי לעצמי שיוגב ובמיוחד
ירון הם הומואים. כמובן שהייתי בהלם, למרות שניסיתי להסתיר זאת
מירון. בהמשך הדרך הביתה, ירון המשיך לנהוג כרגיל, כאילו הוא
לא אמר לי דבר לפני כן, אבל אני לא יכולתי, ככה ששיחתנו לא
הייתה כזו שופעת כמו במצב הרגיל.
הרגשתי הערכה כלפיו, על כך שהוא סיפר לי, ולא תירץ לי בתירוצים
למה הוא לא יכול להיות איתי בקשר רומנטי, אבל מצד שני, זה גם
השפיע עלי. הרבה אנשים אומרים שאם הם יגלו שחבר שלהם הומו, אז
הם יתמכו בו, וזה לא ישפיע עליהם. ובכן, זה בולשיט גמור!! מעט
מאוד אנשים זה לא ישפיע עליהם. אי אפשר להתנהג כאתמול שלשום
כשמגלים כזה דבר. נכון, שהחבר, ובמקרה שלי הידיד נשאר אותו בן
אדם, אבל כבר מביטים עליו אחרת, ואי אפשר להימנע מכך.

סיפרתי לה. סיפרתי לה את הסיפור שהיה לי עם יוגב, ומה שחשתי
ועדיין אני חש כלפיו. האמת היא שכשהיא אמרה לי שהיא מרגישה
כלפי משהו מעבר לידיד, לא ידעתי מה לעשות. למרות שבזמן האחרון,
הייתה לי תחושה שהרגע הזה יגיע, והיא תאמר לי זאת, לא חשבתי
שזה יהיה בקרוב. מיכל, פשוט בן אדם מאוד ישיר, לפחות איתי-
זוהי תכונה שאני מאוד אוהב אצל אנשים, כשאין את הצביעות. היא
שידרה לי פה ושם דברים, פשוט אני ניסיתי לשכנע את עצמי שאני
מדמיין.
למרות שהתחבטתי בתוך תוכי אם לספר לה, נראה לי הכי הוגן כלפיה
לספר לגבי משיכתי לבחורים. לא רציתי להשלות אותה, ולא שיקרתי
לה בכך שהיא חשובה לי, כי זה באמת כך!
בהמשך הדרך, כשהלכנו לכיוון הבית, שמתי לב שהיא לא מדברת הרבה
כפי שהיא בדרך כלל, למרות שנדמה לי שהיא חושבת שלא שמתי לב.
פשוט אי אפשר היה שלא, מיכל היא פטפטנית לא נורמלית.
אני מבין אותה, אני חושב שאם היו מנחיתים עלי כך, גם אני אולי
הייתי מגיב כך. אני רק מקווה שבגלל שסיפרתי לה זאת, יחסינו לא
יפגעו, כי הייתי רוצה להמשיך לשמור איתה על קשרי ידידות. על
שאר הרגשות שהיא חשה כלפי, אני בטוח שמה שסיפרתי לה יגבור
עליהם.

התרחקתי מירון. עדיין הייתי מדברת איתו, אומרת לו שלום אבל
יחסינו נהיו קרירים ומרוחקים יותר. האמת היא שזה קרה בגללי.
פשוט לא יכלתי להרגיש בנוח לידו כשהוא ידע שאני חשה כלפיו
רגשות של אהבה. הרגשתי מבוכה, ואי נוחות, לכן העדפתי להתרחק.
אני רק מקווה שאני לא פוגעת בו בכך.
לעומת זאת, אחי וירון נהיו חברים יותר ויותר קרובים. אחרי
שירון סיפר לי על "נטיותיו", כבר עלה בי החשד שירון מעוניין
באח שלי לא למטרה של חברים, אלא למשהו רומנטי. זה העלה בי
חלחלה, וצמרמורת ברגע שחשבתי את זה, אבל זה נשמע לי גם הגיוני.
לא רציתי לדבר עם אחי על  זה מכמה סיבות.קודם כל כי אני לא
רוצה לפתוח את סודו של ירון, הוא סיפר לי זאת, ואין לי זכות
לאמר זאת לאחרים. ודבר נוסף- הוא שאני ואחי לא ביחסים כאלו
שאנחנו יושבים ומדברים. הפעם האחרונה, ואם אני לא טועה גם
היחידה שישבנו ממש לדבר הייתה כשיוגב מת. כך, ששיחה כזו לא
תהיה במקום.

החלטתי, בלית ברירה לדבר על כך עם ירון.
ירון נדהם כששאלתי אותו ישירות אם הוא חפץ בקשר רומנטי עם אחי.
הוא ענה לי בתקיפות שלא. שהוא ואחי חברים טובים, ואין קשר לשום
דבר רומנטי. לאחר מכן הוא שאל אותי אם בגלל זה אני התרחקתי
ממנו, הוא אמר שהוא חש שנהנו מרוחקים. עניתי לו ש"לא". הוא
הביט בי, ואז אמר ברכות - "נו... אז למה כן?" .
התלבטתי אם לומר לו את הסיבה האמיתית ולאחר מכן אמרתי: " כי
אני חשה לא בנוח עם זה שאני מרגישה כלפיך משהו מעבר לידידים".
"תראה, אני לא מצליחה לגבור על הרגשות האלה, ומצד שני, אני
יודעת שאני לא יכולה לשנות אותך - מי אני גם שבגללי אתה תשתנה,
שמי שאתה נמשך אליהם ישתנה".
הוא הביט בי, הבטתי בו. כמה דקות השתררה דממה, ואז הוא אמר
שננסה להיות ידידים, אם הרגשות שלי לא יעברו, וזה יהיה לא נוח,
אז לא נהיה בקשר בכלל. הוא אמר לי שיהיה לו מאוד חבל לו לוותר
על ידידה כמוני, ואני אמרתי לו שגם לי חבל לוותר על ידיד
כמוהו.
הוא חיבק אותי, חיבקתי אותו חזרה, וזרם עבר בתוכי. היה לי עצוב
שהוא לא יכול להחזיר לי את אותם הרגשות שאני חשה כלפיו, אבל
החלטתי, שלפחות בתור ידיד, אני לא אוותר עליו. ירדה לי דמעה,
אבל מחיתי אותה מהר לפני שהוא יראה.
"את בוכה?" הוא שאל.
"לא"- עניתי לו.

אחרי השיחה שניהלתי עם מיכל הרגשתי הקלה. ממש לא רציתי לוותר
עליה בתור ידידה. מצד שני, ראיתי אותה כל כך שברירית ועצובה
כשהיא הביטה בי. למה בכלל היא הייתה צריכה להתאהב בי? מה זה
עכשיו?- תעתוע הגורל?
כשסוף סוף מצאתי משהי שהתחברתי איתה טוב, שהבינה אותי, שייעצה
לי, שתמכה בי. למה?!

המשך (לחלק השישי- החלק האחרון):
http://stage.co.il/Stories/273207