יצאתי היום מהבית לביצפר בהרגשה ששכחתי לקחת משהו.
ההרגשה הזו הציקה לי במשך כל הדרך, אז בסוף פשוט התייאשתי,
פתחתי את התיק באמצע הרחוב והתחלתי לחפש מה חסר.
הכל היה שם - הקלמר, המפתח, הפלאפון, הדפדפות, הקלסרים, העפרון
השחור לעיניים...
הכל היה שם.
בלית ברירה המשכתי ללכת, עם אותה הרגשה מעצבנת שמקננת לי
בלב.
היא המשיכה כל היום, בהפסקות, בשיעורים, בדרך חזרה מביצפר,
בדרך לחברה.
כל הזמן אותה הרגשה מציקה של עירום, של משהו שחסר, שאני לא
שלמה.
ואולי בעצם, מה שאיבדתי או שכחתי - הוא לא דבר חומרי וחסר ערך
כמו שחשבתי, אלא משהו באמת באמת חשוב, משהו פנימי, רוחני?
אז אם מתישהו, כשאתם סתם הולכים ברחוב, תראו מרחפים מעל
לראשכם, או לידכם, איזה רגש, מחשבה או תחושה -
תגידו להם שאני מתגעגעת אליהם ושבורה וסובלת מאוד בלעדיהם -
והם כבר יידעו את דרכם חזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.