כשהלכת, למה לא קראת לי?
היית אומר לי בואי איתי.
ממבטים חטופים וצפייה בך הכרתי אותך, הכרתי אותך.
ודיבור לא משמעותי בימים בעבר נחרט בזכרוני לעד.
ולבכות? לא לבכות?
זה לא משנה, הדמעות זולגות מעצמן.
ואנשים יזכרו, מה שגרמת להם להרגיש.
אני אזכור גם מי היית, את התנהגותך, את מבטך, את הבעות פניך.
כישרונך היה נערך
ומילותיך היו משמעותיות כל כך.
כששתקת והאזנת מבעד לעינייך ראו את המילים,
מבטך בישר על כוונותיך.
החלטת ללכת, לעזוב את הכל
ולבכות? לא לבכות?
זה לא משנה, הדמעות זולגות מעצמן,
על כך שאתה בחרת ללכת לבד ולא באו לקחת אותך.
וכשהלכת למה לא קראת לי?
היית אומר לי, הייתי באה איתך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.