ארבל הכרמלי / ופרצת, ופרצת... |
וידך השניה ריחפה על גבי.
בשלה, ענוגה, נשאבת אל תוכי,
נאקה בקעה מגרונך לאוזני.
נשנקתי, נחנק קולי
הייתי במלוא אוני.
שתי גופים מפרישים מיצים
שני לבבות פועמים,
באחדות ובערגה
בעוצמה אדירה,
נושקים, נושמים,
נושפים... מזדיינים...
ופתאום דומייה...
"היי" היא לחשה ברגיעה
וכש"הוא" בתוכה - חייכה רדומה.
21/07/01 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|