אני מסתכל על הדבר הקופצני המעצבן הזה,
כל הזמן מחייך ונמרח על כולם,
זה עצוב, כמה שהיא חרמנית,
שתתחיל לעשות ריפוי בעיסוק,
היא חייבת להפסיק לחשוב שכולם באמת אוהבים אותה,
מסתכלים עליה ומחייכים בגלל שהיא מצפה לזה מהם.
מה לעשות, הצביעות שולטת כאן.

אחר כך בהתקהלויות הקטנות הם מרכלים וצוחקים עליך.
שונאים, שונאים מאחורי גבך.
תשמחי, תמשיכי לחייך ולהמרח,
זה לא יעזור, לא יואהבו אותך יותר,
עכשיו אני מסתכל עליך ולא מאמין איך נישקתי את הדבר הזה,
איך הרגשתי משהו לדבר הזה.

מגעיל לחשוב שדווקא בך בחרתי מכל האחרות,
אולי זה היה סתם בשביל להתאמן עלייך,
את לא היית אף פעם משהו,
אני מבין איך כל מה שקרה קרה.