לזכר אותם הימים,
כשהלב מעט פירפר,
אי שם בתוכי הדלקת נר,
נר קטן ואכזר
שתחילה האיר,
אחר כך חימם,
ולבסוף הבעיר,
את מחברתי מלאה השאיר.
באת חושך לגרש,
ובאהבה את החלל מילאת,
אך הלכת,
ואהבתך? לחלל.
וכבר אין מה להתרגש.
לזכר הימים ההם,
מרים כוסי לאוויר
ובחיוך עצוב
מביט לתוך נפשי החרוכה
מישהי אחרת את החלל תפסה,
בפצעים באהבתה טיפלה,
לזכר התקופה ההיא,
זוכרת?
ואת שאלתי שהשארת ללא תשובה?
האם ידעת את חשיבותה?
האם ידעת את התשובה?
לענת, בתקווה שאת באמת זוכרת
23.9.2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.