"קייצ'וק תתעורר! הגיע הזמן ללכת לבית הספר!"
פתחתי את עיני אט אט עד שהחדר התחיל להתבהר. אני לא סובל שהיא
קוראת לי קייצ'וק, מה אני תינוק? אני כבר גדול היא לא חייבת
להוסיף את הצ'וק הזה. הלכתי למטבח באיטיות "בוקר טוב אימא"
"בוקר טוב קייצ'וק חמוד"
גם האחים שלי החלו להיכנס למטבח. אכלנו ארוחת בוקר חפוזה
והתחלנו לצאת מהבית. אני לומד בבית הספר ע"ש זבי מחש. הדרך
לבית ספר לא כל כך ארוכה אבל יש בדרך כביש סואן. אני לא סובל
לעבור אותו. פעם, אחד מאחי עבר את הכביש בלי להיזהר ומאז לא
ראינו אותו יותר.
בכל אופן, הגעתי לכביש, הסתכלתי שמאלה - אין כלום, ימינה - שום
דבר ושוב שמאלה ואז התחלתי לעבור, כשכמעט סיימתי לעבור ראיתי
את זה. זה היה ענקי וזה כמעט רמס אותי אבל הספקתי לעבור."פיו"
נשמתי לרווחה, משם כבר הדרך הייתה פשוטה.
מרחוק ראיתי את השער של בית הספר, נדמה לי שהוא עבר שיפוץ בזמן
האחרון. "היי קיי! מה קורה?" שמעתי את טמק, חברי הטוב, קורא לי
ביחד צעדנו לבית הספר.
השיעור הראשון היה מתמטיקה. אני חושב שאם נמצא את מי שהמציא את
כל התרגילים המסובכים האלה נאסוף אותו אלינו ונרביץ לו. לפחות
אפשר להתנחם שהשיעור השני הוא חברה עם המחנכת. היא מאוד
נחמדה.
השיעור השני התחיל המחנכת נכנסה והתחילה: "היום נלמד על נושא,
שלפי דעתי הוא מרתק במיוחד - טכנולוגיה". הכותרת הופיעה על
הלוח.
"כפי שאתם יודעים ישנה התפתחות גדולה במיוחד בשנים האחרונות.
אתם חושבים שלסבא וסבתא שלכם היה וידאו בבית? סבתא שלי הייתה
המתהפכת בקברה אם הייתה יודעת שאפשר לראות סרטים בבית!"
ישבתי בכיתה וחשבתי. וואו, אנחנו באמת מתקדמים בפיתוח
הטכנולוגיה!
"אתם חושבים שלסבא וסבתא שלכם השתילו שבבים כשהם נולדו? זו
המצאה של העשור האחרון. השבבים הללו מאפשרים לנו להיות עמידים
בנשק כימי וביולוגי כבד. תחשבו שבעוד שאנחנו יושבים כאן, ישנם
יצורים חיים החיים בצורה פרימיטיבית מאוד. בטבע, ללא כל
אביזרים טכנולוגיים, ללא חשמל ושלא נדבר על השבבים החדישים
שהושתלו לנו בהיוולדנו".
בסוף השיעור דיברתי על השיעור עם טמק. "זה היה שיעור די
מעניין, לא? תחשוב על זה. למשל, בני אדם נמצאים שנים רבות
מאחורינו ולא הגיעו להתקדמות כזו"
"כן", אמר טמק, "אני לא יודע מה הייתי עושה בלי השבב שמאפשר לי
לרוץ מהר, אני אלוף בית הספר"
גירדתי במחוש ואמרתי לטמק "איזה מזל שאנחנו ג'וקים!"