הבשורה התגלגלה בחבלים עבים
שקשרו את כולנו
בני אותו הקיבוץ, צמחי אותו הדשא
חרכה את האוזניים
שהורגלו לאותם הקולות בעצים.
מחר יעלה יום של חיבוקי אבלים
חזקים מכל חיבוקי אוהבים
כל החבלים יתפוררו מעט.
הכאבים נאצרים בי
קשים מנשוא כתפיים דלות
נסמכים זה על זה
כמונו.
מחר אאסוף אותך אל לבי
בכוח הכאב
והזרועות יאמרו לך:
שורשינו עדיין שזורים
כאבייך גדלים גם בעצמותיי
בעצמותינו.

לנ', שבמות אמה האהובה חשפה שוב את השורשים שלנו, שכוסו באדמה:
שישה אנשים שגדלו ביחד כל החיים, ונהיו אחים ואחיות, למרות
הכל.