ברחובות ריקים מאדם,
את מחשפת יציאה.
במן סחרור קל את רואה את הדרך המטושטשת,
משהו בחוץ, כבר מת להיכנס,
משהו בפנים, נעלם לפני שנים.
אבל כלום כבר לא עצוב יותר...
התרגלתי.
אחכה לך מעבר לשבילים,
של שתיקה ממושכת עם סוף קצת מריר,
אבל את,
מוזמנת לטעום קצת, לפני שייגמר,
לילה,
לילה עוטף את כולנו בחושך אופטימי...
בוקר,
בוקר...עוטף את כולנו בסוף,
מילים יפות..ריקות, ריקות.., פזורות על אדמה,
אז רוצו!
תהיו בתחילת התור, לא נשאר הרבה מדי!
הרי כיום, מילים זה הכל,
אז צריך הספקה
מרובה!!!
רוצו!
לפני שיגמר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.