New Stage - Go To Main Page

מעיין שקד
/
הוא, ואני

המחשבה,
שאתה רוצה אותי על סדין מקומט,
רוצה שהחולצה תרד לאט-לאט...
ולשון תפגוש פיטמה
ותלטף כל עיקול, כל סיבוב,
כל שקע.

המחשבה, ממלאה אותי זיעה קרה
מעבירה בי צמרמורת נעימה
גורמת לי לנשוך שפה
לזגג מבט
לנעול רגליים יחד, חזק חזק
שלא ישימו לב,
על מה אני חושבת.

אני יודעת מה אתה רוצה
אני
יודעת
מה אתה רוצה.
זה לא מלחיץ אותך,
שאני יודעת?
אני קוראת אותך כמו ספר זול,
רומן מתועב ומלוכלך...
חושב על ביריות, על להקות
של רקדניות
כשאני, המופע המרכזי.

אתה רוצה לקטוף אותי,
וגם אני. קטוף אותי!
אתה רוצה אותי עכשיו, חזק
יותר ויותר
ו... וואו. השגתי אותה.
היא הייתה שלי, לרגע.
היא הייתה נתונה לחסדיי,
לתשוקותי,
למכאובי.
כבשתי את האי הנעלם,
את הארץ הבלתי מושגת.

אבל אני,
גם רוצה שנתעורר יחד בבוקר
"בוקר טוב" בקול עייף,
נשיקה קצרצרה מלאה כורי שינה,
גם אם מיוזעים, גם אם דביק,
ולהתלבש.

וזה מצחיק שעם הוללות פרועה איתי,
אירוטיקה ללא תקנה (תיזהר...)
אתה מתמודד,
ומה שמפחיד אותך,
זה הבוקר שאחרי.

אני לא נושכת...
לפחות לא בבוקר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/9/03 13:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעיין שקד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה