קצה של מכחול מרפרף לו מעל דף חלק.
קצה של דימיון עולה בראשה העדין למגע
בשפתייה המלאות, אותן שפתיים שחשקתי בהן כל כך
אהבתי אותה ככה
מציירת באויר
עיניים גדולות סקרניות
שקועות בתוך חלום ניצחי
פה פעור
תמימות של ילדה
צנומה, שקטה
יפהפיה.
גליון נייר שוכב לו על שולחן
בחדר אפור, מוזר וקטן
ושוב מחזירה את המכחול לספל המים, טובלת מעט ומתחילה לצייר
שמים
שמים של כלום, עם עננים של כלום, ומתחת שדות
שדות של כלום, עולם ומלואו...
העולם שלה, שהכלום בו... הוא בעצם הכל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.