הכל מסביבי היה חשוך וכואב
חי חיים של בדידות, חיים של כאב.
ולפתע יצא, בחשכה התגלה,
הדליק את האור ונטע בי תקווה
תקווה שהפכה במהרה לאהבה....

התקרבתי אליו בשקט בשקט,
רציתי לגעת, לחוש את גופו.
איך ליבי פעם בחוזקה...
הוא עמד שם רחוק כאילו חיכה,
התקרבתי לאט אבל היד דחתה.

ניסיתי לרוץ, להגיע אליו,
רק עוד רגע אחד, נגיעה אחרונה
רק עוד מבט שיגיד שיש אהבה.
אבל בלי יכולת לזוז בלי שום טיפה של סיכוי,
נשארתי אני לבד עם עצמי.

ולפתע פתאום, כשהשמש הלכה,
והוא יחד איתה את האושר כיבה,
נשארתי לבד בתוך החשכה.
לא יודע איפה הדרך, לאן להמשיך?
הפנתי ראשי,  בדקתי ת'שביל,
כדור ברקה ומההתחלה להתחיל.

ורק אז כשראיתי אותם ביחד,
רק אז הבנתי שאני בעצם לבד,
לבד עם עצמי...