החולות הזהובים, ההרים מסביב,
מתמזגים עם שמיים באופק מרהיב.
עם גמל קצת צידה זכרונות מעבר,
איש הולך לבדו במדבר.

בשרב בסופה של חולות או גשמים,
לא עוצר הוא מלכת עד יללת התנים,
עקבותיו על החול הבתול של ההר,
איש הולך לבדו במדבר.

שוב השמש שקעה כוכבים מעליו,
שוב שוכב על החול ועוצם את עניו,
הוא ממשיך במסע שהלילה נגמר,
איש הולך לבדו במדבר.

הדקלים מרחוק מגבירים צעדיו,
שוב רוכן אל המיים ושוטף את פניו,
לא נדע את דרכו של האיש המוזר,
איש הולך לבדו במדבר.