אני בנאדם רע.
לא כי אני פוגעת באנשים, זה כורח הנסיבות.
אני בנאדם רע כי אני פוגעת באנשים ולא מסוגלת אפילו להתנצל אחר
כך. אני יודעת שהם יהיו בסדר בשלב מסויים, אבל עדיין מגיעה להם
התנצלות. ומגיעה לו התנצלות, אני יודעת שמגיעה לו, הוא עבד
כל-כך קשה בקשר שלנו, אבל כל פעם שאני מרימה את הטלפון ומתחילה
לחייג את המספר אני מפסיקה בשלב מסויים, פשוט מאבדת את האומץ.
כל הנאומים ששיננתי בעל-פה לא עוזרים לי. אני מבועתת רק מלשמוע
את הקול היפה שלו כשאני יודעת שבשניה שישמע שזו אני יהפוך
לעצוב או כועס, או יותר נורא מזה, אדיש.
אז אני מחייגת את המספר שלך. אני זוכרת את שני הסלולרים, שלושת
הקווים בבית, הקווים של העבודה שלך, הבית של אמא שלך, של אחותך
הגדולה, של אחיך. לכולם כבר חייגתי, אף פעם לא עד הסוף. אני
אפילו לא יודעת איך להתנצל בפניך. מאיפה להתחיל.
התייחסתי אליך כ"כ רע ומגיע לך הרבה יותר טוב.
ונתת לי, אתה, בנאדם שלא נותן לאף אחד לפגוע בו.
אני אוהבת אותך למרות הכל, אבל אתה בטח יודע את זה כבר.
אתה הבנאדם האחרון שרציתי לפגוע בו, אבל אני בנאדם רע.
זאת תכונת אופי שלי. אני מפחדת להתנצל כי אתה בנאדם טוב מדי
ואתה תסלח לי. לא מגיעה לי הסליחה שלך, אז איך תסלח לי כשאני
לא מסוגלת לסלוח לעצמי?