עוד מעט וזה נגמר

יומיים אחרי שהשתחררתי מהצבא מיקי התקשר אלי בבהלה
"הפילו אותי, נראה לי שגם אתה בדרך"
"מה זאת אומרת?"    "בנדל משת"פ, הוא הלשין על כולם, עשו לנו
בדיקות וחלק מהאנשים התחילו לדבר, ואתה יודע שכולם ידעו
עליך".
"אבל הם כבר לא יכולים לעשות לי כלום, השתחררתי כבר, הם לא
יכולים לגעת בי"
"משטרה צבאית יכולה עדיין לעצור אותך חצי שנה אחרי השחרור, לא
זוכר שדיברנו על זה?"
"פאק! בנדל הבן זונה, אז מה אתה הולך לעשות?"
"כלא אני מאמין, בינתיים אני פה עד שיחזרו הבדיקות, הלך עלי...
מה איתך?"
"אני חייב לברוח מפה, אין מה לעשות, זה רק שאלה של זמן עד
שיגיעו אלי"...

תוך יומיים כבר לא הייתי בארץ, לקחתי את כל הכסף שהיה לי, פלוס
המענק שחרור והכל, אמרתי שלום לכולם ועפתי למזרח. לא לקח הרבה
זמן עד שהסתדרתי שם, בחוף בשם פטונג בתאילנד, הרבה ישראלים,
כמו בכל חור במזרח. זה הבית בחדש שלי.  מצאתי עבודה באחת
המסעדות שם, בלו לגון. מבחוץ יש כריות, צליות על שפת הים. בתוך
המסעדה גם הכל כריות ושולחנות בגובה הברכיים. הבונגלו מאחורה
שייכים גם למסעדה, שם ישנתי.  העבודה עצמה הייתה להביא אנשים
שעוברים במקום למסעדה או במקרה ואנשים צריכים מקום לגור -
לבונגלו. לא משהו מסובך, בשעות הפנאי הייתי גם מלצר, סוחר
סמים, מה לא?

מיקי נכנס לחצי שנה לכלא ועף מהצבא, הוא הגיע לבקר אותי כמה
חודשים אחרי שהוא השתחרר, "בנדל... זה הבן אדם - בדוק, המאנייק
הזה זיין את כולנו ונעלם, אנשים חיפשו לי אותו בזמן שהייתי
בפנים, אבל הבן אדם פשוט התעופף, בטח בכלל לא קוראים לו בנדל"
מיקי חזר לארץ ועם הזמן הקשר התנתק.

צהריים בבלו לגון, השמש מחממת בדיוק בטמפ' הנכונה, אני יושב על
המדרגות בכניסה ומחכה לאנשים. כל החוף דיי שומם, חוץ מקבוצה
קטנה של תרמילאים שנראית באופק. כשהם מתקרבים אני קופץ עליהם
ומציע מיד את שירותי, הם מדברים ביניהם עברית אבל אני לא מסגיר
את עצמי, משחק את המשחק.  אני רואה שהם מעוניינים בבונגלו אבל
לא במחיר. אני, בתור אחד שמכיר את הראש הישראלי ישר מציע להם
בנוסף לבונגלו איזה טולה חשיש לסדר להם את הראש ליום יומיים
הראשונים, כמובן שמיד הם מסכימים.
תכונה מוזרה שלי לא להסתכל על פרצופים של אנשים שאני רק מכיר,
רק למחרת בצהריים כשהם פנו אלי לבקש עוד חשיש זיהיתי את
הפרצוף, ניסיתי להישאר מאופק, לא להביא לו את האגרוף בפנים כמו
שממש רציתי באותו הרגע, בשביל מיקי, בשבילי, בשביל כל האנשים,
מי יודע כמה שבגללו הם נפלו.
ידעתי שאני צריך לעבוד מהר, מי יודע תוך כמה זמן הוא יזהה
אותי. הוא אמר שקוראים לו אלי...
דיברתי איתו דיי הרבה ביומיים הבאים, הוא סיפר לי הרבה דברים
על ישראל, כל כך רציתי לתקן אותו על דברים לא נכונים שהוא אמר,
אבל הצלחתי להחזיק את עצמי.  הקבוצה שהוא הגיע איתה לא היו
קשורים אליו, סתם כמה ישראלים שהוא פגש בדרך שנשארו שם יום אחד
ונסעו.
בנדל מגיע אלי מתנשף - כולו מזיע, ממלמל באנגלית, מנסה להגיד
לי משהו "לקחו לי...  גנב... הדברים שלי..." אני מנסה להרגיע
אותו ובלב אני מחייך  "מה לקחו?"  
"הכל, הכל!!! הבונגלו ריק, הבגדים שלי, הכסף שלי, הכל!"
אני מכין קפה ואנחנו יושבים אצלי בבונגלו "הדרכון שלי! הם לקחו
את הדרכון שלי!"  
"טוב, קודם כל תבין משהו, יש לך עכשיו 2 אפשרויות, אתה יכול
להילחץ, להתעצבן איכשהו למצוא דרך לנסוע לשגרירות שלך ולחכות
שם עד שימצאו דרך להחזיר אותך הביתה.  או שתישאר פה כמה ימים,
בדרך כלל מוצאים תיקים גנובים כאלה אחרי כמה ימים זרוקים
איפשהו, בדרך כלל כל הבגדים והדרכון נמצאים שם, ככה תירגע,
תעבוד פה במסעדה, יהיה לך איפה לישון, לאכול, תרוויח טיפה כסף
ותוכל להמשיך בטיול שלך ברגע שנמצא את התיק שלך... איך שבא
לך"
"אני אצטרך לחשוב על זה קצת"
"טוב, אני אלך בינתיים לדבר עם בעל הבית" סיפרתי לבעל הבית את
הסיפור של בנדל, כמובן שלא את כל הסיפור... רק את זה שגנבו לו
הכל, ומיד הוא הסכים לקבל אותו לעבודה. חזרתי אל בנדל.
"החלטתי לעשות מה שאמרת לי, אני מוכן להתחיל כבר עכשיו, מה אתה
רוצה שאני יעשה?".
רוב היום נתתי לבנדל לשטוף כלים, לנקות את השירותים ואת
הבונגלו, בערב היינו יושבים על כוס קפה ומורידים כמה ראשים.
"עוד לא שמעתי כלום בקשר לתיק שלך, אבל אל תדאג, בינתיים עברו
רק יומיים מאז, זה יכול לקחת עוד קצת זמן"  העיניים של בנדל
מתחילות להיעצם, חיכיתי לשלב הזה, השלב שהוא עדיין בהכרה אבל
עוד רגע יכנס לתרדמת כתוצאה מה-4 כדורי שינה ששמתי לו בקפה,
אני פונה אליו שוב, הפעם בעברית   "אבל בעצם אני לא יודע,
בנדל, לפעמים אף פעם לא מוצאים את התיק, לפעמים עדיף להילחץ
ולרוץ לשגרירות..."
"היי, אתה יודע? קראו לי פעם בנדל, כשהייתי בצבא... בנדל."
ראיתי שהוא מתחיל להבין מה הולך פה, היה לו מבט מוזר בעיניים,
הוא ניסה לקום אך ללא הצלחה, הוא נפל על הרצפה והקפה נשפך,
נספג במזרן.
אחר כך הכל היה דיי פשוט, החזרתי לבנדל את התיק שדאגתי להחביא
לפני יומיים באחד מהבונגלוס הפנויים, לקחתי מהקופה את כל הכסף
שהיה שם ושמתי הכל ביחד עם בוף חשיש נחמד מתחת למזרן של בנדל.
למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם למרות שידעתי שבנדל ישן עכשיו כמו
תינוק. פתחתי את המקום כמו כל יום, ורצתי להעיר את בעל הבית.
"לקחו את כל הכסף, הקופה ריקה!" אחרי כמה דקות חזרתי אליו  
"תשמע, אני לא יודע איך להגיד לך את זה, זוכר את אלי? זה שהבאת
לו את העבודה לפני 3 ימים? נכנסתי להעיר אותו עכשיו והתיק שלו
וכל הדברים שלו בבונגלו, נראה לי שהוא עבד עלינו כל הזמן
הזה."
אחרי שהוא אמר שהוא ייתן למשטרה לטפל בזה, הסברתי לו למה לא
כדאי שאני אהיה במקום כשכל הבלגן קורה. "המשטרה מחפשת אותי פה
כבר הרבה זמן, הם יודעים על העסקים שלי פה והם ישמחו להפיל עלי
את התיק הזה, אני אעלם מפה עד שכל העסק יגמר".
הספקתי מאז לשמוע על בנדל כמה פעמים, קיבל כמה שנים בכלא
התאילנדי, ברור שהוא יטען שהפלילו אותו.