[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה שטיינברג
/
היום הגדול

חמישה ימים עד לתאריך, היום בו ישתנה כל העולם, לא רק כפי שאני
מכיר אותו, כל העולם יתהפך, חמישה ימים לטירוף חושים, ניצול
הזדמנויות שלא חשבתי שיהיו לי. התחלתי להתכונן כבר לפני שבוע,
קניתי דברים כמו מטורף כאילו אין מחר, הזמנתי את החברים שלי,
ואפילו כמה שאני לא כל כך מכיר לבוא לשבת איתי בתאריך הסופי,
ניסיתי לשווא כל השבוע ליצור קשר עם המיתולוגית שלי ולבסוף
התייאשתי והשארתי הודעה מגמגמת משהו על זה שמצאתי דיסק שלה
אצלי, אני מקווה שהיא לא תרצה אותו בחזרה כי דווקא כיף לי
לשמוע סלין דיון כשאני מתגעגע אליה ועצוב לי. חמישה ימים והכל
מוזר. קיוויתי שבעיתונות תהיה התייחסות מיוחדת למאורעות הבאים,
מצאתי כותרת אחת בסוף העיתון של יום ראשון, שמרתי אותה, שיהיה
משהו להראות לנכדים, אם אי פעם יהיו.
ארבעה ימים לשינוי הגדול, כולם אדישים אני לא מבין למה, צבעתי
חדר מחדש בדירה, החלטתי שהרהיטים הצהובים, יותר נכון צהוב דהוי
יתאימו לקיר כחול, חשבתי ששינוי כזה גדול מצריך נקיטת עמדה
כלשהי. קניתי המון בירה, החלטתי שיש יותר מדי אלכוהול בדירה
וצחקתי מזה, לפעמים נחמד לי לבד, ושוב ניסיתי להתקשר לאקסית
וכשהנייד שלה היה לא זמין ניסיתי את הדירה שלה רק כדי לגלות
שאיזה גבר שאני לא מכיר עונה לה לטלפונים, הרגשתי רע אז ירדתי
לקפה השכונתי והתחלתי עם המלצרית, אני מקווה שלא פגעתי בה.
שלושה ימים והתחרפנות כללית, ביקרתי את ההורים שלי היום,
הרגשתי צורך מוזר לראות אותם, אמא נראתה טוב, הכינה המון אוכל
ונתנה לי עוגיות שהיא אפתה שיהיה לי במה לכבד את החברים, אני
לא מאמין אבל שיהיה לנו חשק לאכול באותו יום, התרגשות אתם
מבינים... בדרך הביתה עצרתי בבית קפה, לקחתי קפה ואת המלצרית
מאתמול לדרך... היה נחמד... אני כבר סופר את השעות.
עוד יומיים ואני כבר לא יכול לחכות, ממקורות מוסמכים זה הולך
להיות אירוע המילניום, דברים כאלה בהחלט לא קורים כל יום, אני
ממש מתרגש, עשיתי עוד קצת קניות, הרגשתי טיפשי לקנות כ"כ הרבה
אלכוהול ולא לקנות שטויות ליד, בעבודה היה יום נחמד, איזה
פקידה טיפשה התחילה איתי, אבל אני עוד מתלהב מהמלצרית והקפה
ושוב קפצתי לבקר אותה, הפעם היא נשארה לישון, באמצע הלילה
התעוררתי לראות אותה ישנה והערתי אותה לסיבוב שני, היה טוב.
12 שעות למאורע של חיי, קמתי מהמיטה, התקלחתי והלכתי לעבודה,
הפוסטמה מחשבונות טעתה לי במשכורת עוד פעם. יש דברים שאני
בחיים לא אבין, כמו כמה קשה לבן אדם להשתמש במחשבון. איחרתי
בדרך הביתה ונורא התעצבנתי, אספתי את המלצרית שלי וסידרנו את
הבית, ועוד כמה דברים בדרך, עד שהחבר'ה יגיעו, כשכולם הגיעו
פחתנו את הטלוויזיה וכמה בירות, היה כיף, בערך באחת עשרה בלילה
כשהכל נגמר הקפצתי את המלצרית למיטה, אחרי הכל לא כל יום מכבי
לוקחים אליפות אירופה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האמת, אין לי מה
לכתוב אבל אם
כולם כותבים אז
למה לא. בעצם,
הנה מסר חשוב
מאוד לכל תושבי
העולם: לחם עם
מרגרינה זה פחות
טעים מלחם עם
חמאה


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/03 1:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה שטיינברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה