[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נעה איל
/
לאדם, האח שלי הגדול

אתה לא יכול לשמוע אותי, למרות שאני אוהבת לחשוב שאתה כן. אתה
כבר לא פה, יותר מחודש. ולי זה נראה נורא מוזר. אתה לא פה, אבל
אני מדברת אליך. אולי בפנים אני חושבת שנסעת לאנשהו, אני לא
יודעת... אני מתגעגעת אלייך. כל כך. לפעמים אני חושבת מה היה
קורה אם לא היית נוסע על האופנוע הזה, אם ההורים לא היו קונים
לך אותו. אולי היית מסיים בית ספר, אולי היית מתחתן, והיו לך
ילדים, והיית הופך אותי לדודה. אולי היית הולך לאוניברסיטה
ועושה מה שאמא ואבא תמיד רצו שתעשה. אולי היית נוסע עוד פעם
לטיול הזה, לדרום אמריקה, או תאילנד, אחד המקומות האלה, שאתה
תמיד נוסע אליהם עם חברים שלך, מאז שהיית קטן, בכיתה ט'.

אמא ואבא רבים כל הזמן, אני לא יודעת למה. אבא האשים את אמא
במוות שלך. והיא אמרה שהיא תעזוב את הבית. אבא עשה לה טובה,
ועזב בעצמו את הבית. וכולנו חשבנו שהם הולכים להתגרש.

אתה זוכר שאמא רצתה לספר לנו משהו ביום שישי ההוא שנפגעת? אתה
זוכר? היא רצתה לספר לכולנו רק כשאתה תבוא, היא רצתה שאתה
תהייה הראשון שתדע. אבל לא ידעת על זה. כי לא הגעת לארוחה ההיא
בבית החדש של סבתא בר"ג. אמא רצתה לספר לכולנו, לכל המשפחה
שהיא בהריון. כן, אמא שלנו. עד כמה שזה חולני לחשוב על זה,
ואני אישית, רואה אותי בהריון כרגע יותר משאני רואה אותה
בהריון. אבל כן, זה מה שהיא רצתה לספר. יש לה בן. כמו שתמיד
רצית. אח. במקום זה קיבלת 3 אחיות. אבל היא רצתה לספר לך
ראשון. זה למה היא לא הסכימה לספר לכולנו על זה בארוחה. אמא
סיפרה את זה לכולנו ביום שאבא עזב. מה שגרם לו להשאר.

אמא החליטה לקרוא לתינוק אדם. על שמך. היא אמרה בכאילו צחוק
שהיא אף פעם לא תקנה לו אופנוע. היא העלתה חיוך כזה, כאילו היא
מדברת בצחוק, אבל יכלת לראות שעמוק בפנים היא בוכה. בשקט. בלי
שאף אחד יראה. אבל כולם רואים. ובוכים. כל יום שישי בערב,
כשסבתא עושה את ארוחת שישי, ודוד אברם מקדש על היין, יש דקה
אחת, שכל אחד מאיתנו מתפלל אליך. אני חושבת שהם מאמינים שתעזור
להם.
שירה, אחותנו הקטנה, לא, לא החברה שלך, ביקשה ממך להצליח
בבגרות, אתה יודע, היא כבר עולה ל-י'. והיא איתי בבצפר. ושנה
הבאה גם גלי תהיה איתנו. ממש משפחה של דוסים אנחנו, 4 ילדים,
אחד אחרי השני. כל שנה ילד.
ואני, אני מבקשת ממך כל יום שישי, שאולי תחזור, וכבר יהיה לי
עם מי לדבר, עם מי לחלום. יהיה למי לספר ממה אני מפחדת בחיים,
מה אני רוצה שיקרה, ועל מי יש לי קראש. אני לא יכולה לספר את
זה לשירה. גם לא לגלי. אדם הקטן עדיין לא נולד, ולדבר לבטן של
אמא זה בכלל לא בא בחשבון, לא שלדבר לתינוק שלא מבין בכלל מה
אתה אומר בא בחשבון.
אני מנסה לדבר אליך עכשיו, למרות שלא תוכל להחזיר לי תשובה גם
ככה. אולי אם אלוהים יסכים.
שכחתי לספר לך, כשישבנו שבעה, עלייך, שירה פגשה את יותם. בפעם
הראשונה. הם חברים עכשיו. מוזר, איך שאף אחד לא הכיר את החבר
הכי טוב שלך כשהיית פה, ועכשיו, כולם מכירים אותו, אולי בגלל
ששירה לא יכולה להפסיק לדבר עליו ואפילו סיפרה עליו לדודה חנה,
הרכלנית, זאתי שיכולה לספר לכולם הכל, גם אם ביקשת שלא תגיד
כלום בקשר לזה.

יוני נפרד ממני. הוא אמר שאני שקועה יותר מדי באובדן שלך,
ושהוא לא מקבל ממני מספיק תשומת לב. זה מוזר, הוא חושב שאני
נותנת לך יותר תשומת לב מלו, והבעיה היא, שאתה לא חי. הוא כן.
אולי אני יותר מדי שקועה בזה באמת, אבל אפשר לומר שרוב הזמן
בכלל הייתי בהלם. כשהיית בבית חולים, נכנסתי לחדר שלך והתחלתי
לצעוק עלייך שאתה לא יכול לעזוב אותי. ואז אמא נכנסה לחדר,
וחיבקה אותי. ואתה עזבת אחרי זה. יום אחרי זה.

אני יודעת שאתה לא יכול. אבל בבקשה תחזור. גם אם זה לשניה.
שאני אראה אותך, עוד פעם אחת. שתעלה לי חיוך על הפנים עוד פעם
אחת. סמיילי. ככה קראת לי - נכון? סמיילי פייס. כי חייכתי
תמיד, ואתה תמיד הצחקת. עכשיו יש רק את הבדיחות המפגרות, חסרות
פוטנציאל וטקט של אבא, שהוא מרבה לספר באירועים משפחתיים,
ובגלל שלא נעים לאנשים, הם צוחקים. למרות שמדי פעם יש לו
הברקות. איזה בדיחה אחת, שהוא קרא איפה שהוא.

תתן לי סימן אחד, שאתה מקשיב, כל סימן. אפילו סמיילי אחד שאני
אקבל ממישהו. שתפיל תמונה שלי ושלך על הרצפה. כל דבר. סימן.
סמל. שאתה יודע שאני מתגעגעת. שאני רוצה שתחזור. שאתה יודע.
שאתה מקשיב, ואז אולי אני אוכל להפסיק להתעסק באובדן שלך.
במוות שלך. אולי אני אתחיל לחיות חיים בלי רחמים עצמיים. בלי
לבכות כל הזמן עלייך, או עליי.
בבקשה תתן לי סימן. כל סימן.

אני מתגעגעת אלייך.
אל תשכח את הסימן.

נעה.




הסיפור הזה מוקדש לחברה טובה שלי, שעבר עליה המון, בעקבות זה
שאח שלה, אדם נהרג בתאונת דרכים. סיפור זה מבוסס על סיפור
אמיתי, עם שינויים מסוימים בשמות, תאריכים וכו'.
מקווה שתהנו.
נעה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מאמין!
155.4 חלקי 3.7
זה 42!!

פה גדול מגלה את
משמעות החיים,
היקום ובכלל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/03 1:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נעה איל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה