[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל פלס
/
רגע אחד

עוד אחד ועוד אחד כבר לא זוכרת אותם מרוב אנשים מי אמר מה מי
בא מאיפה ומי רוצה ללכת לאן ומה לעזאזל הם רוצים ממני די מספיק
נמאס מכל הדיבורים היפים והמחמאות המביכות שיום למחרת אני אף
פעם לא יודעת אם זה היה באמת או סתם כדי להשכיב אותי ותמיד
תמיד אותה טעות ללכת יותר מידי מהר מידי ואז מי מאבד עניין
מאבדים עניין היה בכלל עניין אני כבר לא יודעת מישהו יודע כי
הנה עובדה יום אחרי הוא נעלם ואם לא יום אחרי אז שבוע אחרי או
חודש אחרי אבל זהו מעבר הכל סתם הכל סתמי עוד מגע ועוד נשיקה
ועוד מישהו שנכנס לא נכנס למרחב שלי מישהו שנכנס בכאילו והנה
שוב מילים יפות ללא כיסוי איך אני ממגנטת אותם אותם אליי בלי
שום כוונה או ידיעה מוקדמת בשלב מסויים זה נמאס כל העמדות
הפנים האלה שבאמת יש משהו וזה משהו יפה כי הכל זה סתם אסור
לבטוח בהם אפשר לבטוח במישהו הוא לא קיים למה אני נאיבית איך
כל פעם זה קורה מחדש אני חוזרת על אותן טעויות תמיד אותו משחק
של חתול ועכבר משחק מטופש שאני לא רוצה כי כל מה שאני רוצה זה
קצת אמת קצת כנות קצת ממשהו הרבה ממשהו הם מתחלפים כמו גרביים
אני כבר לא זוכרת את מי רציתי יותר ולמה בגלל מי שווה להרגיש
ככה למה האמנתי לו הוא לא שווה את זה אני יודעת למה אני לוקחת
את זה ואותו כל כך קשה למה ישר אני נותנת להם להיכנס לי מתחת
לעור תמיד אני ממהרת להכניס אותו לתוכי לפעמים פיסית לפעמים
נפשית ואז מוקיעה אותם כי אני פשוט לא מסוגלת להכיל אותם זה
כבד לי הלוואי וזה היה גורם לי להיות שלמה יותר כל שהדבר גורם
לי זה סבל נמאס לי נמאס לי מהכל אני רוצה לישון ולשכוח לזרום
ולהינות בלי שיהיו השלכות או מחשבות של אחרי כי אני סתם מלקה
את עצמי ואני כולי נוטפת דם מהלקאות מספיק אני רוצה לטבוע בתוך
ענן להתעטף בו להרגיש מוגנת כל כך הרבה דברים יש בעולם כל כך
הרבה אנשים ומקומות כל כך הרבה שאני רוצה לעשות ולנסות במקום
זה אני שוקעת בהם בגברי השטן האלה ששואבים ממני אני נותנת להם
לשאוב ממני אני חלשה לידם הם רואים את זה מספיק לחשוב שיש כאלה
בעלי מחשבות טהורות הם לא קיימים אין חברים יש זיונים אין אהבה
יש אינטרסים לא לא אל תדברי ככה יש באמת שיש תסתכלי סביב ותראי
שיש זה יגיע באמת העולם יפה ואת דבר יפה בתוכו העולם יפה ואני
דבר יפה בתוכו וכמוהו יש עוד אלף ואני צריכה רק לבחור איך זה
שאני תמיד בוחרת לא נכון לעבר מה אני מנסה לקדם את עצמי ומה זה
השיעור המתמשך הזה שכלום לא יוצא ממנו בא לי לצרוח כל הראש
צרחות כאבים המפלצת מתעוררת שקט ששששש תלכי לישון תחזרי לישון
אין למה לקום הכל בסדר את לא רוצה יש לך במה להרוות את עצמך אל
תחפשי עוד שששששש תאכלי ותשבעי תחזרי לישון אין לך למה לקום
הכל טוב אני מלאה את רואה המד מראה שהמיכל מלא די אין כבר יותר
מה להחזיק בפנים אין ממה לפחד הכל בתוך סדר והסדר קיים תמיד
בתוך תוכנו בתוך תוכי בתוך היקום עזרה בבקשה הדרכה תחנונים אני
מלאה מוצפת מלאה מריקנות ריק ריק ריק שאינו מתמלא לעולם הייתכן
ויום אחד יתמלא







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"סתם מבאס, כי
מה שבאמת רציתי
להיות זה המזרון
הפלוגתי."



אצל הקצין מיון


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/10/03 0:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל פלס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה