מנקים את האוטו
מנקים את הנפש
מגועל ומרפש

יורדים למטה
זורקים את הזבל
וחוזר חלילה

עולים למעלה
אל הוידאו
אל הסטריאו

אל הואליום
והווליום הוא חזק

עוד מעט ישקוט הכול
וגן מאיר די ריק בחוטאים

יש זונה אחת
קליינט או שניים
יש מוכי גורל
ומשחקים בגורל

יש אני וילדי
יש גם כמה חוטאים
של העתיד

נזרקת על אחד הספסלים
ומדברת עם חלום
מחליפה ספסל
והחלום חופשי לפענוח

אין לי האומץ לנפץ את החלום
אני לא חזקה
אני בסך הכול תינוקת
והכול פתוח

צעד קדימה
צעד אחורה
ימינה, שמאלה
כך אני רוקדת
את מחול חוסר הודאות

פחד משתלט
על הדחף להיות

אני החוטאת
כמוכם אני
כמוכם
אני פוחדת כמוכם
הייתי
פעם
כמוכם

לא אזכור את כל זה לעולם בעל פה
זה בטח עונש מאלוהים
על שקיללתי את הרגע בו נוצרתי
לפני שידעתי מה עשיתי
עשיתי

אוננתי מגיל 8
בהשראת 1000 לילה ולילה

בשביל מה הביאו אותי לעולם
בשביל מה ילדה אותי אמי
שרתי בגיל 10
ברוב הזדהות עם יתומים
של רפובליקת שקיד

שרתי אינטרנציונל
בעיבוד ג'ז (שלי)
בגיל 12בבית ספר,

התפתחנו מינית כלסביות
האם זה היה לא טוב, אלוהי?

אני מצטערת,
כל חיי אתה אתי,
ואני לא ידעתי שאתה קיים.
שהקול בתוכי הוא שלך.
שחברי הטוב ביותר הוא אלוהים.
איך יכולתי לדעת
שאתה רוצה ולא רוצה,
מרשה ולא מרשה,
ממליץ ולא ממליץ.
נתת לי יד חופשית.
תודה לך על כך.

הזונה בספסל הסמוך
מסבירה לקליינט או לבוס
מדוע היא החליטה
להפסיק להיות טובה
כי אם היא טובה
היא מפסידה
יום כיפורים תשמ"ד

והחלום ממשיך
לשבת לשמאלי
כמה סמלי

רק לפני עשור
וכשמונה שעות
אני, דני ועידו,
תחת השפעת אל.אס.די.,
ראינו מלחמה פורצת,
זאת של יום המחרת.

מעניין באיזה מוסד
היינו מוצאים את עצמנו,
אילו פנינו לגולדה,
בחצות יום הכיפורים,
עם אזהרתנו
12 שעות לפני?

אבא שלי,
שחזה את המלחמה הנ"ל
שלושה חודשים לפני,
אושפז בכפייה.
איפה ועדת אגרנאט?
לא מתיחסים ברצינות
לצפנתים בארץ הזאת.
אולי נחזור לליטא?

חיה יושבת בתוכי
ומחכה לרגע
בו תוכל לזנק
וליצור בלבול

הלכתי לקראתו,
נפגשנו פנים אל פנים,
נים אל נים,
עצב אל עצב,
דם אל דם
במימי ים סוף
לפני כחודש.
מרהיב! מעבר למילים!
סינכרוניזציה מלאה עם הבריאה,
יצירה, אצילות וכו'
יש הקוראים לזה
הארה.
מספר 6 שלי.

שרק לא אהיה חולה
מכל הלחץ,
כי את המפגש הזה
אני שומרת לעצמי.
סודי לפחות 20 שנה.

מעניין מה רואים האנשים
בהביטם עלי,
תמיד אומרת
שלא ניתן להסתיר דבר
מעין רואה ומהבנה

מי מבחין בי?

אמא?
שתמיד קראה לי שמות?
ז'אן ד'ארק,
קרופסקאיה - חברתו לחיים של לנין,
מקרנקו.
הלוואי וקראה לי צ'יורליוניס.
הבחור צייר את יצירותיו המוסיקליות.
איזה גאון!

אבא?
ממנו למדתי מחשבה חופשית,
לא להאמין לשלטון, שח מת,
אהבה לברידג' ואת המילה אינטלקטואל.
איתו חויתי את ההארה השניה שלי.
בגיל 5.
ישבתי על ברכיו,
פתאום רצתי לחדר חשוך,
ללא חלונות,
שם חויתי את ההארה השניה שלי,
ראיתי אורות צבעוניים מרקדים סביבי,
ומאז בעצם התחלתי לראות בעין השלישית
וגם למצוץ אצבע.
התמונה שליוותה אותי מאז
היתה זו של ישו התינוק, לפעמים גם אמו.
הוא מבחין בי.
אחותי?
הביאה לחיי את סלינג'ר בגיל 12
וג'ז, לזכותה ייאמר.
למדתי לתפקד בהתקפי החרדה שלה.
גם להרביץ לה, בעת הצורך.
העבירה אותי בית ספר טוב, אחותי.

אבל לא רוצה להבחין בי.

עם המחשבה על המשפחה
היצר המיני גובר,
זקוקים לכל ליטוף ונשיקה,
מילים טובות,
עידוד, משוב.
מין מופרז בשל
מחסור בחום,
בשל קצר בין
השכל, הרגש והיצר

קצר קטלני, יכול להיות,
גורם למחלות,
גידולים ממעירים.

אלוהים!

בוא נמצא דרך ליישב את הסכסוך!
תן סימן,
ואהפך שוב לאם,
אגדל את פרי חלצך,
ללא שום תמורה,
אח לילדיי.
מוסתר היטב
מפני עיניים רעות.

בעיני רוחי
אני כבר פוסעת ונוסעת,
הולכת, משתגעת,
מתי, עכשיו, מחר
יבוא שליח אלוהים
עם הזרע המיוחל
בתוך תרמיל.

וכך יושבת וחושבת
תוהה ומשתלהבת.
אילו מין מחשבות
לאשה עבריה.
יש בטח הסבר לכך
בפסיכיאטריה.
אני אשה - אי - אה.
חמורה.

אלוהים,
הכול אפשרי ביום כיפורים.

אני מוכנה ליום הדין.
השנה אפסיד כל אשר הרווחתי
בארבע שנים אחרונות.
אצטרך לשלם מס הפסד
ועמלה.
טוב אתי לעבוד.

ירידה בכדי לעלות.

צריך לדעת לנחות.


PS החלום עבורי באותה התקופה היה יוסי מר חיים. משום מה כיכב
בחלומותיי בלי סוף, והתאהבתי בו, למרות שאהבתי מאוד את מייקל,
אבי ילדיי.

השיר קלע בול למצבי הנפשי וכעבור כחודש נכתב עלי בעיתון -
"שליחת אלוהים" נשכה קצין משטרה -
הבחירה היתה נכונה, בחרתי בקצין מבין 4 שוטרים. את כל הדרך
מעולם המשפט, (בו הייתי אמורה לייצג חברים שנעצרו על 3 גרם
חשיש, ושאלתי את השופט אם הכניס כבר את כל הרוצחים, האנסים,
הגנבים הכבדים וכו" לכלא והתפנה כבר ל-3 אנשים עם 3 גרם חשיש
על אחד מהם - השופט פנה אלי בשאלה
אם אני עורכת דין שבאתי לייצג את ה-3 - עניתי לו - בשבילך,
אדוני, אני שליחת אלוהים, הסתררה מהומה באולם, והשוטרים הופיעו
תוך שניות - והתחילו לפנות אותי בכוח - התגוננתי בנשיכה) ועד
תאי המעצר מתחת לבית המשפט - כ-50 מטר, סחבו אותי 4 השוטרים
והכניסו לי מכות ברגליהם בכל הכוח. כל הגוף שלי היה כחול ממכות
(היו לי פעם תמונות).

נשלחתי למאסר על בזיון בית המשפט ותקיפת שוטר, כשהגעתי לאבו
כביר כל המקום היה על הרגליים -
שליחת אלוהים!, הגברים ביקשו מנשים להפשיט אותי ולהראות אותי
דרך החלון, וכך מצאתי את עצמי ערומה
כש-5 נשים מרימות אותי לחלון וכל הגברים צורכים "שליחת
אלוהים". ואחרי 24 שעות, לאחר מריבה רבתי עם סוהרות - שאלתי את
אחת מהן אם היא מדברת עם אמה כמו שהיא מדברת אתי - היא תלשה לי
קווצת שיער בגודל של אגרופה - נהיתה לי קרחת בקודקוד הראש,
נשלחתי לאברבנאל להסתכלות. זו היתה ההתחלה של הקריירה שלי
בברבי.