למולי היה מלאך
הלב של מולי אהב אותו כל כך.
היא חיבקה אותו בלב ונשאה לו תפילה
והוא מצידו
היה בשבילה.
והוא היה, והיה להם טוב, עד שהוא הלך.
באמצע יום אחד בערב
המלאך של מולי הלך לאיבוד.
חיפשה מולי את המלאך בחצר, בבית ובכל המגירות
אבל המלאך שלה לא היה שם יותר.
אבל למה המלאך של מולי הלך ולא חוזר?
ולמה אל מולי לא מגיע מלאך אחר?
לכולם יש מלאך ששומר עליהם
והיום למולי אין.
השטן מקנא באלוהים
ואלוהים מקנא בשטן.
הוא מקנא בו כי לידו הוא כל כך קטן.
אולי קטן ולא מבין ורק עושה צרות
אבל אין לו כמוהו הרבה בעיות!
כי כמו שפעם אמרו, אם אין שכל אין דאגות.
אלוהים למעלה והשטן למטה
ורק מולי מביטה בשניהם
הלב מקשיב והלב שומע
והלב לא רוצה להבין.
למולי יש לב
ששונא.
הוא שונא את הכל- את הים, את המים
את האש שבוערת בתוך העיניים
את האדמה ואת הפרח והשמיים והענן
ואת כל מי שהיה והלך מזמן.
אנשים יפים- מבחוץ ומבפנים-
ומולי מביטה בעיניים כלות
והעיניים של מולי כבר נעצמות.
הלב של מולי חושב-
אולי אני שונא אולי אני אוהב?
ואולי עוד הרבה דברים שרציתי לחקור
ועוד לא הספקתי וקשה לי לספור.
ומולי בפנים
מבולבלת כולה-
שונאת את ליבה ושונאת את עצמה.
כי למולי יש לב ששונא.
