עם עיניים מעוננות חלקית
ומבט עצוב שחודר עמוק מעבר לרישתית,
יושבת על ספסל בפינת רחוב גשום
עטופה חולצת טריקו לבנה
מתכרבלת בבדידותה.
מנגבת את הלחי, אולי ממים
אולי מדימעה.
מעיזה ומשחררת חייוך חיוור שמזכיר קצת קשת אפורה,
מחכה שמישהו יבוא להצילה, לגאול אותה מעצמה.
ואני לוקח נשימה עמוקה, מתקרב בביישנות
ומושיב את בדידותי ליד שלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.