לקח לי הרבה זמן לכתוב את המכתב הזה, כל יום ישבתי עליו קצת,
ובכל זאת טמונה בי ההרגשה שהוא קצר מדי. אני לא יכולה לספר לך
במילים עד כמה זה היה מדהים...

ניצוץ של גפרור הוביל ללהבה שהפכה לאש של קסם. תקווה החלה למלא
את החלק החלול שבתוכי, את הריקנות שאינסופית. זיקוקי אושר
עולים מעלה עוד ועוד, קורנים באור נוטף ונעלמים בתוך הלילה.
החיוך שלך מאיר לי את דרכי האבודה לעולם החלומות.

הכל נראה כל כך קל ופשוט. הכל מתחיל להתבהר ואפילו נראה שהחושך
מתחיל להתפזר ולפנות את מקומו לאור. דברים חשובים מאבדים מרגע
לרגע את משמעותם. העיפות לא מגיעה ואני מרגישה שכל עוד אתה
נמצא לידי, אני מסוגלת להשאר ערה לעולם. אני מסוגלת לשיר
ולרקוד ולעוף... תכף אני שוב. אתה מרגיש את זה? אני מקווה.

אני כל כך אוהבת ושונאת בו זמנית את איך שאתה מנשק אותי על
הלחי בכל פעם שאנחנו נפרדים. מעין נשיקה כזו של... אתה יודע.
מתחיל להיות לי קר. ידידים לא צריכים מגע. אתה יכול לחבק אותי?
אנחנו מתנהגים כך, נזהרים שלא לנגוע. אני מאובנת ואתה לא מסוגל
לזוז. נו... תחבק אותי. תציל אותי, כי אני כל כך רוצה לחטוא.
אני מפחדת. איך זה שכולם בגופיות ורק אני במעיל ארוך??? אני כל
כך רוצה לשים את היד שלי על הלב שלך ולשמוע איך הוא פועם. אני
כל כך רוצה להניח את היד שלי על הלחי שלך ולהרגיש איך גומת החן
שלך שוקעת כשאתה מחייך. אני כל כך רוצה לטעום את הטעם הכי מתוק
ומר שיש בעולם, השפתיים שלך.

אבל אני נשארת קפואה כי אני לא רוצה לשרוף אותך כמו ששרפו
אותי. אני לא רוצה שהעפר שלך יתפורר לי בידיים. אני לא רוצה
לפגוע בך. אני לא יכולה.

בנתיים הוא מקיא עליי מילים של אהבה ואני טובעת. והמתח הזה...
אתה חושב שאי פעם הוא יפסיק? חורבן מאיים על על השביל שלי
לעולם החלומות. כוכבים מתאבדים ונופלים מהשמיים, פוערים חור
באדמה שמאיים לבלוע את כולנו, ואור ששל חושך מטיל צל מעלינו.
הוא יכאיב לי ואני בלית ברירה אכאיב לך. אני אזחל אלייך, אך
כשתתאהב בי, אפול שבורה לבין זרועותיך. תטפל בי?

הזמן לא נגמר. הוא ממשיך לנזול כמו שעון חול. ירוק של צבעי
מלחמה מתקדם אליי בצעדי ענק ואני לא יודעת מה לעשות או מאחורי
מה להתחבא. מרגישה שאני חייבת לעצמי הרבה דברים, אך אין בי את
הכח לבצע אותם. תמצא בך את הכח בשבילי. בשבילך. ללכת בשביל
שלך..

השירים נכתבו עלינו. כולם. ואולי זה רק חלום?

המציאת התחלפה בחלום שאי אפשר להתעורר ממנו. אולי כי לא מנסים.
אני מנסה. הנה, התעוררתי. עכשיו מה?
                                  ועכשיו המציאות!